חרות ישלח / משחק צללים |
אבל בעצם כואב נורא
להגיד שזה נכון.
זה נכון.
זה כואב שהכל עדיין בפנים
משחק במין משחק צללים
מתחפר עמוק עמוק
ורק לשתוק, טיפשה.
לשתוק.
אבל לפעמים, כשזה מספיק
חייבים קצת להפסיק
לחיות בחושך וגם באור
אבל תמיד צריך לזכור
שהדברים עוברים, כן.
הם עוברים תמיד.
אז כשמדליקים לי את החושך
אני שותקת קצת ואז-
מכבה אותו שוב.
מתמכרת מחדש
לאותו משחק צללים
שתמיד תמיד נגמר
כן, עכשיו הכל עבר.
שום דבר כבר לא נשאר.
באמת.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|