כשאין מה להגיד יותר,
כאשר הכול מזמן נגמר.
יושב כותב על דף לבן
ולא יודע מה לומר.

המחשבות רצות למרחקים,
ואצלי הראש נשאר דומם
דומם לכמה רגעים.

שיר ההספד שלי עליך דל
כי אתה, אתה עשיר היית
ולא יודע מה לומר
כי אתה, אתה כל כך הרבה ראית.

ולא הספקנו לחו"ל לנסוע,
ולא שתינו את הכוסית האחרונה.
ולא נצא יותר בערב,
ולא נשרת ביחד בצבא.

שמחת חיים וחיוך שלא נגמר
זה כל מה שאנשים זוכרים,
אבל אני זוכר יותר,
הייתה גם עצוב, עצוב רק לכמה רגעים.

והנה הלכתה
עזבת אל המרחקים,
ואני אזכור אותך,
אזכור עם החיוך על הפנים.