אורית כרם / אמהות |
ברגליים כושלות הוא התיישב,
טובל בזיעתו העירומה
ושתי דמעות זולגות מעיניו הצמאות (אליה).
היא עדיין צוחקת.
ישמעאל האומלל, זעקותיו אילמות,
שתיקתו אלימה, גופו שבוי של אביו.
והיא, האישה הבכירה עודנה צוחקת.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|