הקיץ של שנת 2000
הוקדש לאהבות ראשונות.
ביולי קראתי את "מישהו לרוץ איתו" של גרוסמן
בנשימה אחת רצופה
(בגלל זה הפסדתי את גמר אליפות אירופה בכדורגל).
באוגוסט שוטטתי בבית
ובסלון פתחתי במקרה
ספר של עמיחי
קראתי וכתבתי שירה גם לפני זה
אך אז בפעם הראשונה
הרגשתי שירה.
נפעמתי מכך שבשיר אהבה ניתן לכתוב:
"חיילים תמיד מתאמנים לאחת מן המלחמות"
כעבור כמה שבועות
נסעתי במושב האחורי של המכונית
החדשות ברדיו אמרו
"המשורר יהודה עמיחי הלך לעולמו
לאחר מחלה קשה"
לא ביקשתי שיגבירו
לא אמרתי מילה
לא עברתי על פני הארון
רק בלילה, לפני השינה
שבתי לסלון
לקרוא עוד כמה שירים
אחרי כמה ימים
החיילים הפסיקו להתאמן
כי פרצה אינתיפאדת אל-אקצה
שסיימה את הקיץ.