לפעמים לוקח הרבה זמן להבין משהו. בטח משהו מתוסבך ולא פשוט
כמו כמה זה 22 בחזקת 3, ואני תמיד אומר לעצמי שאני יודע הכל,
באמת, רק שאני לא זוכר את זה, ואני כן יודע הכל ואני פשוט לא
זוכר. זה שאני לא זוכר את זה, זה לא אומר שאני לא יודע את זה.
נכון?
אבל מבלי לחשוב הרבה אני אפילו לא מתאמץ, אני פשוט יודע.
יש גם המון דברים שאני יודע שאחרים לא יודעים.
אני לא יודע מה לעשות עם זה, הרי אני יודע את זה, ואלה דברים
חשובים. שלא תבינו אותי לא נכון,
אבל את רוב האנשים זה לא מעניין, אז אין טעם שאני אגיד להם את
זה.
כי אלה דברים כל כך חשובים שאנשים לא מאמינים בהם.
אז לפעמים ממש בא לי להגיש משהו כזה, ואז אני לוקח נשימה
ארוכה, אבל ממש ארוכה. אני מרגיש שחרור ואומר לעצמי- אין טעם.

הרי ממילא אני חושב שאני מוזר או שונה, אפילו ממש מוזר.
אבל באמת שאני לא מוזר, פשוט אני יודע כל מיני דברים חשובים,
מאוד חשובים, שאנשים אחרים מפחדים או לא רוצים לדעת עליהם.
זה לא עושה אותי מוזר, לא?