אז עברת אותי, ועזבת אותה,
נותרת לך לבד במערכה,
האמונה עזבה והאהבה נשחקה,
נתת לזה ליפול, לתוך בור גדול.

בלי מנוחה, אתה מוצא את עצמך,
לילות ללא שינה, ימים ללא מנוחה,
יושב ושותק, מחכה שזה יעבור,
מחכה שזה ילך, ולעולם לא יחזור.

ואתה מחכה לימים טובים מאלה,
אתה מתחיל לפתח תקווה,
מפתח ציפייה, לימים טובים יותר,
ללא דאגה, ללא עצבים מתוחים.

ופתאום הכל מתבהר לך,
המנגינה נעשית ברורה,
והציור מצטייר לו בצבעים עזים,
לא הכל שחור ולבן,
לא הכל תלוי בענן,
הכל מתנגן ולא עוזב.