עיר רפאים,
עיר בלי חיים,
נוסע ברחובות,
אין איש שיוצא לאור.

אזעקה מעל ראשינו,
אנשים לא נרגעים,
יורדים למקלטים,
שלא מספקים את ביטחון נפשינו.

טיל נורה, קטיושה נפלה,
דם ותמרות עשן,
עוד בניין קרס,
ובינתיים אין אות חיים.

רוצה להתפלל לאלוקים,
איפה הישועה? איפה הגאולה?
עיניי דומעות ומתמלאות,
ונפשי כסערה, ללא מנוחה.

והים המלא בימי הקיץ הלוהטים,
סגור עכשיו מפחד מחבלים,
וחיילנו בצפון ובדרום נלחמים,
לא מפסיקים, לא עוצרים.

עוד הרוגים, עוד פצועים,
בתי חולים מלאים,
ובאין רוח-חיים,מתכסים הפנים,
ועוד אב שכול, ועוד אם שמבכה על בנה.

ועכשיו זאת שעה קשה,שעת מלחמה,
מנסה להרגיע את עצמי, ואותך,
אבל אני שבור, אין לי כלום,
לא רואה אור, יש ייאוש.


ההתקפה על חיפה הותירה אותה שוממה.

שתיגמר המלחמה כבר, ושנחזור לחיי שקט וביטחון.