סערה היתה כאן
והלכה.
את הכל איתה לקחה.
עקרה עצים וסולמות,
הרסה בתים, ניפצה חלומות,
עברה מהר,
היתה לזמן מאוד קצר
וכשעברה,
הלב שלי נשבר.

השאירה שיממון.
רק אני וצימאון.
אין לי בית, אין לי דרך
לזמן שבזבזתי אין ערך.
משב תקווה פתאום עובר,
מנסה לתפוס בו,
אך בוחרת להסגר.
נשאבת לתוך חושך, שאין לו סוף
ופתאום כלא כלום,
השמש את קרניה מתחילה לחשוף.





6/6/06