- "שמעתם? הוא הכניס לו אגרוף לפרצוף ובעיטה לבטן!"

יום יפה היום, לא? ציפורים פורחות,פרחים מצייצים.בעצם הפוך,
לא?
לא יודע אחרי מה שעבר עלי היום... -אנחה- אפילו העץ הזקן מתנער
ברוח הקלה של הבוקר, בהחלט יום יפה היום.

- "הם החזיקו אותו והוא פוצץ לו ת'צורה!"

אנשים אומרים שזה פשוט מזל רע.
קמים על הרגל הלא נכונה, מפסיקים הרגל יומי, שוברים מראה,
עוברים מתחת לסולם, דורכים על עכביש, או שסתם מפרים אמונה תפלה
אישית.

- "אין, לא היה לו סיכוי...", "אז מה קרה לא?", "בטח ברח..."

אני לא מאמין בזה, לא רוצה להאמין בזה לפחות.
אבל בכל זאת, תמיד האמנתי שכשמשהו לא הולך לי, זה בגלל שעשיתי
משהו, או שלא עשיתי משהו, או שלא עשיתי אותו כמו שהייתי צריך.
תראו אותם, פתטים, מדברים...

-"לא הוא לא ברח, הוא 'אמיץ', הוא שוכב שם בסמטה. חסר
הכרה!"-צחוק מטומטם-

הם יכלו לבוא לקרוא לעזרה, להודיע למישהו, משהו!
אבל לא.
הם עומדים שם וצוחקים.
מה אני יכול לעשות?!
כלום,לא יכול לזוז, לדבר, בקושי לנשום.
אבל אני עדיין לא מקנא בהם - אווו...- זה יכאב אחר-כך.

- "ואז מה קרה אחרי האגרוף והבעיטה לבטן?"

אה, הלקח. הלקח צורב יותר מכל דבר אחר.
לי?לי אין שום לקח, לא הייתה שום נגיעה משמיים, שום כיוון של
יד אלוהים.
המקרה שלי היה תוצאה של חישובים מתמטים עם נגיעה של נתוני
סטטיסטיקה.

-"הוא פשוט נפל לרצפה והתעלף"
שקרן!!! - "מה זה היה?!..."

'המציל נפש אחת בישראל כאילו הציל עולם ומלואו'.
הא! מה לגבי 'הפוסח על נפש בישראל'?

= "ילדים! אתם ראיתם מה קרה פה?!"

זה העונש. על זה שקמים.

- "כן" -צחוק מטומטם- "פיצצו אותו מכות."

מי היה מאמין?

= "ילדים, מי עשה את זה?!"

מי היה מאמין?

- "למה שנגיד לך?"

מי היה  מאמין?!

= "כי ממכות לא מדממים ככה!"

היתה לו סכין...

הבהרה: הסיפור בדיוני לגמרי.
התו "-" הוא לקולות רקע ע"י הילדים.
התו "=" הוא לקולות רקע ע"י המבוגר.