תקראו לי נרקיסיסט
תקראו לי אגואיסט
תקראו לי מה שאתם רוצים
אבל אני , זה אני

ואני אוהב את עצמי
אני גאה בעצמי
או משהו כזה

תאמת ,
לא ממש אוהב את עצמי
מרוב שהשתמשתי בשונא , המילה כבר לא מקבלת משמעות
'אם היה לי שקל על כל פעם שאמרו לי כוסון / חתיך / אתה צריך
להיות דוגמן / מהמם וכו..'  (אויי קלישאה , או משהו כזה)

ואם היה לי עוד שקל שהסתכלתי אח"כ במראה
ולא הבנתי מה הם רוצים ממני
ואם היה לי עוד שקל על כל הפעם שהקאתי , רק בשביל הדקה הקטנה
הזאתי
שאני כן אסתכל במראה
אראה , לדקה קטנה , את מה שהם רואים
ישר לפני שאני אחזור לשנוא את עצמי
אבכה קצת , אהרוס עוד קצת את עור התוף עם המוזיקה הדפוקה הזאת
אעשה עוד כתם דמעות על הכרית
וארדם , עד מחר

ואם היה לי שקל על כל טיפת אלכוהול ששתיתי
רק כדי לדפוק את המוח עוד קצת
להרגיש טוב לעוד כמה דקות
ואז (to the fucking climax)
לדחוף את האצבע לגרון
ושם , בשקט בשקט
להקיא את הרגשות
להקיא את הנשמה
לאבד עוד חלום שמזמן העולם גנז
להקיא עוד קצת שנאה
להקיא עוד קצת כאב
עוד קצת כעס
עוד קצת יגון
ועוד טיפ-טיפה אכזבה

אבל למי איכפת כבר ?
לי לא
להם אולי , אם הם היו יודעים , שזה מה שהם עושים לי

אבל אולי זה בעצם לא הם ?
אולי זה אני ?
הרי , זה תמיד אני
תמיד אני האשם הדפוק
מה חדש...

ואתם יודעים מה
לכו תזדיינו
אני אני
ואני שמח עם זה
אוקיי , אני שונא את הגוף שלי , אני לא שלם איתו , אבל זה כבר
שולי
אני אוהב אותי, אני גאה במי שאני
אז מה אם אני אף פעם לא חלק מהשלם
אז מה אם אני תמיד חורג מהתמונה
אז מה
אני גאה באישיות שעיצבתי לעצמי

שונא את החיים שבנו לי
אבל אוהב את אלה שבניתי לעצמי
אפילו שהם מתחת לאדמה , מאחורי המסכה (זאת מהסוג שלא יורדות)
ואפילו
אפילו ש
כלום
אתם יודעים מה ?
עזבו !

כאילו
מה אתם צריכים את זה ?
אתם לא הראשונים שידעו ובחרו להתעלם
ובטח שלא האחרונים

אני יודע...
אני הייתי הראשון