אני כה קטנה.
האין סוף הענק ממני פי מליארדים
עוטף אותי ביראה.

הכל עמום בערפל, קשה לראות ממטר.
מתי יבוא השקט הזה, אחרי שהסערה חולפת?
זה שתמיד בא עם ציוץ של ציפור קטנה ומאושרת ומגע של קרן אור
חמה העוברת מבעד לסבך עצים ומגיעה היישר אל עיניי, מסנוורת,
חמימה.

איני יודעת כלום, ולו טיפה.
אי שם,
רחוק.
ישנו אדם.
אני יודעת שהוא שם. עטוף בלובן ובאור.
הוא תמיד היה,והוא תמיד יהיה.
והוא יודע הכל.

יום אחד הוא עוד יבוא,
ואני אמצא את אותו האיש.
הוא יעטוף אותי באור.
כן, אני בטוחה.
התשובות יחבקו אותי מכל עבר.
ואני ארגיש שאני במקום הכי בטוח שהיה אי פעם קיים.
ואז, מצדי שיתפוצץ העולם.