נכנסתי למונית כאשר אני כבר מוכן עם הכסף בכף היד, במעין אגרוף
שכזה שאף שקל מחורבן לא יצא מבעד לחריצי האצבעות. שילמתי לנהג
והתיישבתי.
הנהג הזה נסע כל כך לאט עד שכבר בריצה יכולתי לעבור אותו, הוא
מחפש נוסעים כמו דגים לחקה. ואיך שאני מקלל אותו:"סע, סע כבר
כוס אוחתק". והנה עולה נוסעת זקנה, עולה חדשה, בטח כבר הרבה
שנים בארץ ואפילו שלום לא יודעת לומר. ואני מתבונן מבעד לחלון
באנשים שעומדים ולא עושים כלום והנהג צופר לאנשים שמעדיפים
ללכת מאשר לנסוע במונית ועוד עם נהג כזה איטי.
והנה עולה אישה, שבטח סיימה את לימודיה בממוצע 55 ועישנה כל כך
הרבה עד שהבושם שלה הוא הסיגריה של הבוקר. היא עולה כאשר היא
משוחחת עם חברה שלה בנייד, שילמה לנהג והתיישבה מאחורי.
איך שאני הייתי מת להפליץ. אפילו הנאד שלי היה מריח יותר טוב
מהפה המסריח שלה. היא דיברה והדף הריח ממלתעותיה מלטף אותי
בסטירות על אפי הרגיש. ואיך שאני מקלל אותה: "חתיכת מטומטמת,
כוס אוחתק". התת רמה הזו דיברה עם חברה שלה על זה שהיא רוצה
כבר לעזוב את הבית וזה שבעלה חוזר כל הזמן מאוחר והוא כנראה
בוגד בה עם כמה נשים, והנהג מסתכל עליה דרך המראה ומנסה לעשות
איזה משהו, אולי להתחיל איתה. ואני חושב על זה... אני במקום
בעלה, הייתי מזיין את כל מי שהייתי מוצא. עדיף לזיין מישהי
כוסית מאשר לזיין סיגריה דברנית. גועל נפש.
והאישה הזקנה ממול מנענעת את ראשה כאילו היא הכלב בדשבורד.
אומרת כן, אומרת לא, אומרת כן ולא בו זמנית. לא מבינה כלום.
ואני כבר מחכה לרגע שאגיע לאן שאני צריך להגיע, אבל עם הנסיעה
שלו על 15 קמ"ש אני כנראה אהיה שם עוד עשר דקות מייסרות.
הזקנה עושה תנועת יד של הנה, פה אני עוצרת והנהג אומר: "כאן
דודה?", מי דודה שלך יא מעפן? היא אפילו לא יודעת מה זה אומר
דודה. והיא אומרת: "פה, פה, פה...פה".  והוא עוצר והיא יורדת
בכבדות.
נשארנו רק אני וה"נעל" מאחורה. היא עדין בנייד כמו מזכירת ראש
הממשלה. ולעזאזל...היא חירפנה לי את השכל. כמה? כמה כבר אפשר
לדבר?. אני מתאר לעצמי את חשבון הנייד שלה כל חודש ובטח בעלה
מתעצבן על זה ויוצא מהבית עצבני והולך לדפוק את המאהבת שלו
והיא בטח עושה שיחת טלפון לחברה המזדרגגת שלה.
והנה אני רואה את המקום שאני צריך לרדת, כאילו זה הכותל המערבי
לדתיים, כמו הר הבית למוסלמים וכמו בית לחם לנוצרים. המקום הזה
מוקף בהילה מסנוורת...תאווה לעיניים. והנה אני מחכה, מחכה...
ואומר לנהג את המשפט שהם כל כך לא אוהבים:"נהג, תעצור לי כאן
בבקשה".
והוא עוצר, אני עזבתי את המטומטמת הזו מהאחורה עם החברה שבטח
לא מקשיבה לה ואני עוזב את הנהג הדפוק הזה שנסע כמו צב.
פוסע אט אט לכיוון דלת המונית, הנהג מביא מבט של אכזבה, הוא
שבוז... אני יורד במדרגות כמו מלך העיר, הנה אני כאן, בואו
ותגעו בי כולם. ואיך שאני מוריד את הרגל על הקרקע הרגשתי שלא
דרכתי על המדרכה, דרכתי על משהו מוצק ורך...
זה היה מנגו רקוב.