אני מורעל, לא...לא התכוונתי לזה שהרעילו אותי. אני מתכוון על
הצבא, אני מורעל על הצבא.
תמיד אני הייתי זה שהיה נגד מלחמות, נגד הכיבוש, נגד הצבא, עד
שטסתי עם המשלחת לפולין. ראיתי הכל. ראיתי את כל מה שלקחו מהעם
שלנו. ראיתי: תיקים, מזוודות, בובות, תפילין, ציציות, שיערות,
בגדים. ראיתי איך לקחו מהם את החיים. ראיתי שהם לא יכלו להילחם
כי הם היו חלשים, הם התנפצו כמו בועות במים. ראיתי תמונות.
ראיתי תמונות של אנשים רזים. הם היו רזים כמו העמודים שהיו
נאחזים בהם.
הם ספרו את החיים שלהם יום יום, שעה שעה. מתי כל זה ייגמר? מתי
יבואו ויעזרו להם?
אני מורעל! כן, בדיוק כך. אחרי שחזרתי מפולין האפורה והקרה
נהייתי פטריוטי מתמיד. בפולין הנפתי את דגל ישראל למעלה למעלה,
הכי גבוה מכולם, שיראו, יראו את הדגל הכי יפה. אני פטריוט, אני
בעד הצבא, אני בעד הפעולות הצבאיות, אני מורעל!
אני מורעל. אני מחכה כבר לגיוס המזורגג הזה. אני מחכה למדים,
אני מחכה לדם, ליזע ולדמעות. מחכה לנשק, החבר הכי טוב של
החייל. רבים אמרו ואומרים שאני סתם מדבר, שאני עוד אצטער על זה
שאני אהיה חייל קרבי, שאני לא יודע כלום על מה שהולך להיות.
אבל אני מורעל. אף אחד, אבל אף אחד לא יעצור בעדי, אף אחד לא
מכיר אותי. מאז פולין נהייתי אדם אחר, כל מי שפוגע במדינה שלי
אני אפגע בו כי אני פטריוט. אני אוהב את המדינה שלי, אני אוהב
את ההיסטוריה שלה.
אני מורעל. ההורים לא רוצים שאני אשרת כלוחם, הם רוצים שאני
אלך ללהקה צבאית או לתזמורת צה"ל, אבל אני רוצה נשק, אני רוצה
לרוץ עם החברים ליחידה, אני רוצה אקשן. אני לא רוצה לשיר כמו
איזה חתיכת מתרומם כמו אלה מכוכב נולד. זובי. אני מורעל...
אני מורעל! אני רוצה, רוצה, רוצה, רוצה להיות צנחן, החלום שלי
להיות צנחן! לבוא הביתה עם כנפי הצניחה והכומתה האדומה והנשק,
הנשק שהוא החבר הכי טוב של החייל. אני רוצה לראות את ההורים
והאחים מתגאים בי, בחייל הקרבי שלהם, בבן הפטריוטי שטיפחו.
ללכת ברחוב ולקבל מחיאות כפיים מעוברי אורח על הפעולות שלי
בשטחים וכל הילדים רוצים להיות כמוני ולא כמו הנקניקים
מהטלביזיה. אני מורעל.
אני מורעל כי המדינה הרעילה אותי. דם כחול לבן זורם בעורק
הראשי.אני גאה להיות ישראלי, אני גאה להיות פטריוט. אני
גאה...להיות מורעל!