כמה שעות לפני כן הייתי מרוחה על השולחן, אחרי ארוחה טובה ושני
משקאות. יצאתי עם קרן וגליה לחגוג את יום ההולדת של גליה ואת
הסילבסטר בפאב-מסעדה בכפר סבא. היה נחמד, למרות שלא היה לי עם
מי להתנשק.
1/1/06, קבענו דייט רשמי בקריות. סיפתח גאה משהו לשנה החדשה.
קמתי בשבע בבוקר, הפוכה לגמרי עם שקיות שחורות מתחת לעיניים.
התקלחתי, שמתי קצת מייק-אפ כדי להסתיר ראיות וכבר הרגשתי יותר
טוב.

ליטפתי את רקס ויצאתי החוצה. בדרך לתחנת הרכבת בהרצליה הרצתי
במוחי תסריט הזוי ביותר המורכב מסיטואציות דמיוניות שיכולות
להתרחש במהלך הפגישה שלנו, וניסיתי לחשוב איך אני מכילה את
עצמי בכל סיטואציה. שאלתי את עצמי שאלות ועניתי לעצמי בעוד
שאלות. טוב, מעולם לא הכחשתי שאני לוקה בפיגור קל עד בינוני.
כאשר הגעתי לתחנת הרכבת נאלצתי לחכות חצי שעה לרכבת. בינתיים
ישבתי בקפיטריה והמשכתי לדמיין איך היא נראית במציאות, איך היא
מתלבשת, אילו הבעות פנים יש לה, באיזו מילה היא משתמשת הכי
הרבה, מה מקרין החיוך שלה ומה היא משדרת דרך שפת הגוף שלה. כן,
אני עדיין גורסת שיש לי בעיה נפשית קלה.

ואז... השיר הזה עשה לי משהו ממש מוזר בפנים. השיר הזה גרם לי
להרגיש טוב. הקצב שלו כל כך התאים לי באותו רגע. וחייכתי
לעצמי. המלצרית בקפיטריה נראתה ממש מאאאגניבה, וכולם פתאום
נראו לי נורא נחמדים.
היתה לי הרגשה שמשהו טוב הולך לצאת מהדייט הזה.

ביום שהתאהבתי בבוב דילן, הכרתי את הבחורה שגרמה לי להתאהב
במוזיקה יותר מאי פעם, להתאהב בכל הדברים הקטנים האלה שמזיזים
לך משהו בבטן, בפשטות, במורכבות. הבחורה הזאת גרמה לי להתמכר
לנסיעות באוטובוסים מצחינים עם אנשים זקנים ומוזרים ולהתלהב
מדברים מפגרים.

ביום שהתאהבתי בבוב דילן, הכרתי את הבחורה שגרמה לי להתאהב בה
עד מעל הראש.