הרחוב היפה היפה יעצר לבסוף בדרכו
השלווה, אטומה וקשה, תחתך כמו חלה לארכו
והבוקר הלח יתפחם מברק יחידי - מברקו.

אנשים יתנשמו בכבדות כמו בתם דהרה עתיקה
חגורת הבטון של העיר הדוקה. בהחלט הדוקה.
הקירות הכבדים מבינים משהו ונופלים בשתיקה.

על העיר הגוססת בחוץ צונח אור שמש מוחלט
ביום שכזה מן הסתם בבתים שום תינוק לא נולד
אף לא מת שום אדם. ואכן , הרחובות ממריאים לאט.

הרחובות ממריאים אל האור הלבן כמו שטיח קסמים.
הקירות שנפלו מוקמים איך שהוא. ( אזרחים חכמים ).
ולעיר אין ראשית ואין סוף. וכל המבואות חסומים.

וידיך שרות מן הקיר כמו מלמול של אזוב ירקרק
ועיניך פורחות כמו פנינים של זכוכית על צואר הברק
רק ראשך העייף צף באור העמוק. ורק פיך שרק.

מילים- דוד אבידן.  
לחן , ביצוע- איל שטינברכר.
יולי 2006.