מָה אִכְפַּת לוֹ
לַמְּלָפְפוֹן
אִם הוּא
כָּבוּשׁ בְּחֹמֶץ
אוֹ בְּמֶלַח.

כָּךְ אוֹ כָּךְ,
עַל הַמַּדָּף בַּסּוּפֶּר
קֻפְסָאוֹת,
שׁוּרוֹת סְדוּרוֹת
בְּשֶּׁקֶט וּמְנוּחָה,
וְאֵין פּוֹצֶה פֶּה
וּמְצַפְצֵף,
וְאֵין מֵפֵר
שַׁלְוָה בְּרוּכָה.

לֹא כָּךְ
חַיֵּי מַדָּף שֶׁלָּנוּ,
מוֹעֲדָם פַּג תֹּקֶף
זֶה מִכְּבָר.

אָז בּוֹאִי
וְנַפְרִיד כֹּחוֹת
מָרִים.
אֲנִי אֶת עִצְבוֹנִי
אַטְבִּיעַ בְּקַנְקַן
שֶׁל חֹמֶץ,
אַתְּ תַנִּיחִי
רְטִיוֹת שֶׁל מֶלַח
עַל חֲבּוּרוֹתַיִךְ.

שׁוֹב תָּשׁוּב
שַׁלְוָה לִשְׁכֹּן
בַּחֲדָרַיִךְ
וְשָׁלוֹם בִּמְעוֹנִי,
וּמָה אִכְפַּת לוֹ
לַמְּלָפְפוֹן.


אוקטובר 2006