עוֹד לֹא הַסְּתָו.
לַדְּרוֹר שֻׁלְּחוּ
יוֹנֵי גַּעְגּוּעִים שֶׁלִּי,
לָתוּר אַחַר
אֲהָבוֹתַי הַיְּשָׁנוֹת.

יוֹנָה אַחַת
חָזְרָה וְסָחָה לִי
כִּי רָאֲתָה
אֶת צֵל צִלֵּךְ,
מִתְאַר דְּמוּתֵךְ,
תָוֵי מַחְלְפוֹתַיִךְ
וְנִיצוֹץ שֶׁבְּעֵינַיִךְ,
מִשְׁתַּקְּפִים
בְּמֵי אֲגַם
בְּאֶרֶץ רְחוֹקָה.

דָּמִי נִרְעָשׁ -
הֵיטֵב יוֹדַעַת הַיּוֹנָה
מַר-נֶפֶשׁ אֲדוֹנָהּ,
הֲלֹא אֵינֵךְ עוֹד
כַּאֲשֶׁר הָיִית,
וְרַק אֲנִי הוּא
הַשּׁוֹגֶה בְּאַשְׁלָיוֹת,
מֵשִׁיט עֲדַיִן
אֶת תֵּבַת
הַהֲזָיוֹת שֶׁלִּי.

עוֹד לֹא הַסְּתָו,
מֵעַל רֹאשִׁי
כְּבֵדִים הָעֲנָנִים
וּטְעוּנִים.


ספטמבר 2006