עוֹד לוֹהֶטֶת חַמָּה בִּשְׁמֵי אָב הַתְּכֻלִים
וְהַלַּיְלָה חַמִּים וּמַזִּיעַ,
אַךְ בִּקְצֶה מַעֲרָב עֲנָנָה קְטַנְטָנָה,
הָרוֹמֶזֶת - אֱלוּל כְּבָר מַגִּיעַ.
כֵּן, הַחֹפֶשׁ קָרֵב וְהוֹלֵךְ אֶל קִצּוֹ,
כְּבָר נִמְאַס כָּךְ לָשֶׁבֶת בָּטֵל;
אֶל מַחְבֶּרֶת וָסֵפֶר קוֹרֶצֶת הָעַיִן,
לִלְמֹד שׁוּב הַלֵּב מְיַחֵל.
מִתְחַשֵּׁק שׁוּב לָשֶׁבֶת לְיַד הַחַלּוֹן
וְלִרְאוֹת לַהֲקוֹת צִפֳּרִים;
עוֹד מְעַט הַמּוֹרָה אֵשׁ תַּבְעִיר בַּתַּנּוּר,
וּבַחוּץ הֶעָלִים כְּבָר נוֹשְׁרִים.
כֵּן, הַסְּתָו כְּבָר בַּפֶּתַח וְזֶה הַסִּימָן
שֶׁצָּרִיךְ לְהָכִין יַלְקוּטִים;
אֶל מְלֶאכֶת הַדַּעַת בְּמֶרֶץ לָגֶשֶׁת,
לְגַלּוֹת אֳפָקִים חֲדָשִׁים.
זֵה הַזְּמָן לְבָרֶךְ תַּלְמִידִים וָתִיקִים
שֶׁיַּמְשִיכוּ בַּנֵּטֶל לָשֵאת;
וְאַתֶּם קְטַנְטַנִים שֶׁהִתְחַלְתֶּם לִפְסוֹע,
צְאוּ לַדֶּרֶךְ - הִגִּיעָה הָעֵת!
ספטמבר 86, תחילת שנת הלימודים |
