עוֹד לוֹהֶטֶת חַמָּה בִּשְׁמֵי אָב הַתְּכֻלִים
       וְהַלַּיְלָה חַמִּים וּמַזִּיעַ,
אַךְ בִּקְצֶה מַעֲרָב עֲנָנָה קְטַנְטָנָה,
       הָרוֹמֶזֶת - אֱלוּל כְּבָר מַגִּיעַ.

כֵּן, הַחֹפֶשׁ קָרֵב וְהוֹלֵךְ אֶל קִצּוֹ,
       כְּבָר נִמְאַס כָּךְ לָשֶׁבֶת בָּטֵל;
אֶל מַחְבֶּרֶת וָסֵפֶר קוֹרֶצֶת הָעַיִן,
       לִלְמֹד שׁוּב הַלֵּב מְיַחֵל.

מִתְחַשֵּׁק שׁוּב לָשֶׁבֶת לְיַד הַחַלּוֹן
       וְלִרְאוֹת לַהֲקוֹת צִפֳּרִים;
עוֹד מְעַט הַמּוֹרָה אֵשׁ תַּבְעִיר בַּתַּנּוּר,
       וּבַחוּץ הֶעָלִים כְּבָר נוֹשְׁרִים.

כֵּן, הַסְּתָו כְּבָר בַּפֶּתַח וְזֶה הַסִּימָן
       שֶׁצָּרִיךְ לְהָכִין יַלְקוּטִים;
אֶל מְלֶאכֶת הַדַּעַת בְּמֶרֶץ לָגֶשֶׁת,
       לְגַלּוֹת אֳפָקִים חֲדָשִׁים.

זֵה הַזְּמָן לְבָרֶךְ תַּלְמִידִים וָתִיקִים
       שֶׁיַּמְשִיכוּ בַּנֵּטֶל לָשֵאת;
וְאַתֶּם קְטַנְטַנִים שֶׁהִתְחַלְתֶּם לִפְסוֹע,
       צְאוּ לַדֶּרֶךְ - הִגִּיעָה הָעֵת!

ספטמבר 86, תחילת שנת הלימודים