אותו סגנון ישן עלוב
כתבתי שיר כמעט עצוב
יצא לי טוב? חיפשתי מישהו שיגיד מה הוא חושב
אז נעלבתי ועזבתי ולמחרת חזרתי
לנסות ולשכנע את עצמי מול המחשב

שיש טיפה של כישרון בים מלא בהזיות
כתבתי עוד שיר לא מובן, אני משאיר את זה לכם
תחליטו אם זאת יצירת מופת או אוסף של שטויות
אני כותב בשביל עצמי אבל נמצא כאן בשבילכם

אז בוא ותצטרף אליי אל המרדף אחרי תגובה
אתה תכתוב שזה שיר טוב, אני אגיד: "תודה רבה"
ונעבור לשיר הבא, היום כל שטות היא יצירה
כמעט %90 זה זבל והשאר דווקא לא רע
כולם רוצים לתפוס מקום בתחרות על התגובה
גם אם אמרו שזה לא טוב תדע שזה מאהבה
ונעבור לשיר הבא, תוציא את האמת שיש בך על דף
כש %90 זה זבל... והיתר רק עוד חלק במרדף.

אותן שורות בלי משמעות
המצאתי לעצמי כאן דמות
של משורר שמחבר שירים בקצב מסחרר
היו ימים שהתייאשתי, רגעים שהתעקשתי
לקבל את הסטירה הנכונה, להתעורר

להיכנס שוב לארון, לכתוב שירים למגירה
קשה לי להבין את זה אז תנסו בעצמיכם
לכתוב שורות רייקות על כלום, לקרוא לזה: "עוד יצירה"
השיר הזה הוא גם עליי אבל בעצם בשבילכם

אז בוא ותצטרף אליי אל המרדף אחרי תגובה
אתה תכתוב שזה שיר טוב וזה ייתן לי את התקוה
ונעבור לשיר הבא, היום כתבתי עוד שורה
כמעט %90 זה זבל והשאר כי אין ברירה
נראה מי יסיים ראשון בתחרות על התגובה?
לא הטיפש שהתייאש לכתוב שירים על אהבה
או האידיוט עם החיות ששוב מוציא את הכאב שלו על דף
ו%90 זה זבל... והיתר רק עוד חלק במרדף.