כן, כך זה קרה לפני שנים רבות או לפחות כך חשבו האנשים.
אבל מה אני מקדימה את המאוחר אז כך לפחות קרה הדבר, לפני שנים
רבות בישראל היתה ידועה בשמה מערת הבדולח, אף אחד לא ידע למה
קוראים לה כך ואף אחד לא ידע מה יש בתוכה, אך האנשים אמרו
והאמינו שמי שנכנס לשם לא יצא עוד לעולם.
אך כמו כל האגדות הטובות והרגילות היה גיבור אבל בסיפור זה
גיבורה.
היא היתה ילדב שובבה כבת 10 שהיתענינה מאוד במערה זו. לילדה
קראו טל ולבה נמשך אל המערה.
אז... יום אחד כאשר לבה נמשך כרגיל אל המערה, החליטה לעשות
מעשה.
בלילה בלילה, חיש ומהר התלבשה בגדים פשוטים ואצה רצה אל חלונה
וירדה אט אט מחדרה אל כר הדשא הרך והמוריק.
היא הלכה והמשיכה בדרכה בפחד מה, אך היא התגברה על הפחד במלוא
האומץ שיכלה לשאוב מליבה והלכה ופסעה חרש חרש אל היער שבקצהו
המערה המיוחלת המסתירה סודות מפני האנשים.
לקראת הזריחה הגיעה טל אל מקום חפצה היא עיפה ואז הסתתרה
מאחורי סלע גדול ונמה עד הצהוריים, בצהוריים התעוררה מקולות
הקוראים בשמה, כמעט וענתה להם אך נזכרה שאסור שימצאוה.
טל נכנסה אל המערה, והוציאה מכיסה פנס מאיר וגדול אך הפלא ופלא
המערה היתה מוארת וזורחת באורח משונה.
לאחר מכן הגיעה למעין דירה ושמה ראתה אמא דרקונית מתנדנת על
כסאה וסורגת ולידה תינוקון דרקון הישן בסלסלה.
המראה היה מופלא ופתאום ראתה את סיבת האור המוזר- בדולח גדול
ומרהיב!
פתאום שמה לב אליה האמא הדרקונית וטל רצתה לברוח.
אך האמא בלבביות הסבירקה לה פנים וחיכה אליה ואמרה ששמה
רוזלטה.
טל נכנסה ואז לפני שהן הספיקו להכיר, רוזלטה החלה לספר לטל
סיפור וכך הוא היה:
"את בוודאי מופתעת טל ועכשיו עוד יותר, אני יודעת את שמךוידעתי
שתבואי, זוהי תכונתנו של הדרקונים, אנו יודעים מה יקרה אך לא
תמיד רוצים לדעת ואז תכונה זאתי משתתקת, אני אתמול חיפשתי
בעתיד משהו טוב ומצאתי אותך. טוב לפי מה שאני יודעת האנשים
קוראים למערה זאתי מערת הבדולח, וזאת בגלל שאיש אחד שהיה פה
לפני שנים רבותראה את הבדולח וכשיצא תלה על המערה שלט ושם היה
כתוב : "מערת הבדולח". אבל עכשיו לעיניננו, כפי שאת יודעת לי
קוראים רוזלטה ולבני הקטן רוני."
טל פערה את פיה וחיכה בבישנות ואז אמרה, תודה על קבלת הפנים
היפה ועל הכל...
אך עכשיו אם את כבר יודעת ששמי הינו טל ואני יודעת ששמך רוזלטה
ושם בנך הקטן רוני, אנו מכירות אחת את השניה הכרות קצרה.
ועכשיו הורי לבטח דואגים לי אז אני אתן לך נשיקה גדולה ואחבקך
לשלום.
רוזלטה קצת היתעצבה, אך לפני שטל הלכה, היא ובנה וטל ישבו
ואכלו ארוחה טעימה ובסוף גם מתוקה. טל שיחקה עם רוני ודיברה עם
רוזלטה.
לאחר מכן טל צוידה בתרמיל יפה עם צילומים של שניהם ושלה
וממתקים לדרך, שמכה חמה עם הדפש של התמונה של שלושתם ופרידות
ואיחולים שתבוא שוב רבות.
טל התחילה בצעדה חזרה הביתה, למחרת בבוקר היא קמה וראתה שלא
דאגו לה וזמן העדרה היה כמו זמן שנעצר וזכר הביקור המפתיע היה
חפציה ודבריה החדשים.