את השיר הזה כתבתי, לאחר ששמעתי עדות של ניצול שואה, במסגרת
משלחת לפולין 2006,הוא סיפר על איך זה לחזור לאותה התופת.

התחלתי ללכת, במקום שפעם, לא הייתה לו חזרה.

צעדתי במקום, שבתומו לא תהיה ברירה.
אלה לקבל את העונש, ואיני יודע מדוע
לעמוד מול השטן ולהביט לו בעיניים.
מול הפחד, להתפלל לאחד שבשמיים.

אחרי כל מה שעברתי
אני ארגיש את המחנק
אחרי שכבר הדחקתי
זה יחזור מחדש,
ולא אחשוב על מחילה
ולא אסתכל לכיוון השכחה

זה רודף אותי בכל יום, ורגע
אותן שאלות ומבטים
אנשים שהיו ואינם.
שאלות של ילדים על מספרים,
מבט תמים, שלי לא היה בגילם.

לקום בבוקר, לנסות לזכור את אותם פנים,
לקום בבוקר ולשאול "מדוע אלוקים?