באיטיות משגעת הוא הגיע
בצעדים מדודים, מפרכים
לפסגה העליונה, הסופית
לשם  כיוון כל חייו
בידי אותם שידעו מה טוב
מה נכון, בשביל אחרים

שם עמד הוא בזקיפות
משקיף אל נוף
בפסגות נמוכות שם חלף
הוא זכר רגעים קשים
רגעים של משבר שצלח
וחייך חיוך ניצחון
אליו כמה כל חייו

אז כשעמד בקצה ההר

במהרה הוא נמחק
והוחלף בעצב נורא

הוא רצה להמשיך
לנסוק לגבהים עליונים
ולא יכל
לא יכל עוד לברוח
ונשאר עם עצמו
זר אשר לא הכיר מעולם
בכל הזמן שכבר עבר

שם הוא שאג
לעבר רקיעי שמיים נצחיים
שבלעו את קולו כלא היה
והשאירו אותו שם קטן כל כך
כתולעת באדמה,
מתפארת בהישגים לא נראים
אף הוא מתפאר בהישגים אנושיים

ואולי כבר היה מאוחר
אולי בכלל הכל משחק
אולי החיים יגמרו עוד רגע
או אולי גרוע יותר, כך ימשכו לעד

הוא פנה לכוחות עליונים
פנה לאדירים
אך אלה נשארו שם שקטים
עסוקים בעניינים נשגבים
אותם אנוש לעולם לא יתפוס

זעק, ונענה בדממה

תובנה,
האל שם כל כך גבוה
שלא יכול לראות, לא להבין
עולם אנושי בסבל תמידי
כל כך גבוה שבשבילו אנו
כלי משחק נקודתיים
נחותים

ואולי, גם הוא
יושב שם
בכוחו העצום, המעוור
עצוב ובודד