ישבתי לי בצד הדרך לכיוון ביתי וחיכיתי.
ישבתי שם המון זמן עד שסופסוף מישהו הואיל בטובו לשאול אם הכל
בסדר איתי. קפצתי על ההזדמנות, ועניתי "לא, הכל ממש לא בסדר
איתי". ראיתי עליו שזאת ממש לא התשובה שהוא ציפה לה, הוא פתאום
נעמד ממש לא בנוח, הוא בטח ציפה שאני אגיד שכמובן שהכל בסדר,
כי הוא סתם שאל מתוך נימוס.
"מה לא בסדר איתך?"
"אני מפחדת לחזור הביתה לבד, אני כל הזמן מרגישה שמישהו עוקב
אחריי"
הוא הרים עליי גבה והציע את מה שהתפללתי שיציעו לי כבר כמה
שעות "ללוות אותך?"
"כן! בבקשה. אולי מי שעוקב אחריי יעזוב אותי בשקט. זה נורא
מעצבן שעוקבים אחריך, אתה יודע"
הוא הנהן והבנתי ישר לפי ההנהון שלו שהוא כמו כולם. גם הוא לא
מאמין לי.
ניסיתי לפתח שיחה כי חשבתי שזה יעזור לי להסיח את דעתי (למה
הוא ממשיך לעקוב אחריי? הוא לא רואה שאני כבר לא לבד?).
"אתה מפה? לא ראיתי אותך כאן אף פעם"
"לא"
"אז... מאיפה אתה?"
"ירושלים"
"אני לא אוהבת את ירושלים, הוא עוקב אחריי ממש צמוד כשאני
בירושלים, הוא בקושי מסתיר את עצמו שם, כאילו לא אכפת לו שאני
יודעת"
והוא הנהן שוב. עכשיו זה היה הנהון שונה, הכוונה של ההנהון הזה
הייתה- "למה שאלתי אותה אם הכל בסדר? למה הצעתי ללוות אותה?
למה היא מדברת כל כך הרבה? משהו לא בסדר איתה"
כולם חושבים שאני לא נורמלית.
"למה שמישהו יעקוב אחריה?" "היא מדמיינת" "סתם פחדנית" הם
מדברים עליי וחושבים שאני לא שומעת. מטומטמים.
"נכון שאתה לא מאמין לי?"
"סליחה? למה אני לא מאמין בדיוק?"
"שעוקבים אחריי..."
"אהה..." (זה הצחיק אותי, הוא ניסה לעשות את עצמו מופתע, כאילו
הוא לא ידע למה אני מתכוונת) "אני לא יודע, אני לא מכיר אותך"
"זה בסדר, אף אחד לא מאמין לי, אפילו אמא שלי לא מאמינה לי.
אבל שתדע שהוא עוקב אחריי לכל מקום, הוא חושב שהוא שומר עליי,
מגן עליי. למה אף אחד לא מאמין לי? הלוואי ותראה אותו!" בעצם,
הלוואי ואני אראה אותו.
הוא ממש לא לקח אותי ברצינות, כמו כולם. אמא שלי שונה, לפחות
כשאני אומרת לאמא שלי שאני מתפללת שהיא תראה אותו, היא מתפללת
גם. אני חושבת שזה בגלל שהיא רוצה הוכחה שהילדה שלה לא יצאה
משוגעת. כשהגענו אל פתח ביתי אמרתי לו יפה תודה. לא יכלתי
לגמור ככה את המפגש הזה, בלי סיום, אז לפני שפתחתי את הדלת
הוספתי "אתה יודע, גם אחריך הוא עוקב"
זה גרם לו לעצור לרגע. "מי זה בכלל שעוקב אחרייך?" הוא שאל
בחוסר אמונה. עיניי זהרו- זאת הפעם הראשונה ששואלים אותי את
השאלה הזאת, אבל לא היה לי מה לענות לו, אני בעצמי לא ידעתי מי
זה שעוקב אחריי, דבר אחד כן ידעתי- ידעתי איפה נמצא מי שעוקב
אחריי.
עניתי "הוא" והבטתי מעלה.