ישב ארנב על צלע ההר.
מרוצה מאוד,
ולעצמו היה שר.
פעמים מטפס ופעמים מחליק.
אך קיננה בו הרגשה שזה לבטח לא מספיק.
יום אחד הגיעה ארנבית,
די חרמנית.
אשר לא ראתה איבר ארנבי,
מזה פרק זמן משמעותי.
וכשהיה מטפס היתה מחליקה.
וכשהיה מחליק היתה מחכה.
עסקו השניים במשחקים,
אף התמסדו וקנו כלב שדרש טיולים.
ישב הארנב על צלע ההר,
חי מהיום למחר.
והארנבת שהיתה חרמנית כמובן,
שוגלת את הכלב-דון חואן. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.