ארבל הכרמלי / עיני אישה תאבה |
כגחלים טובלות להבה
החפצות, שואלות
ולוהטות,
כצפעוני הבוקע
ואת לבך לוקח
ויהיה האדם לניצוד
שטוב לו בתחושתה לרצותו,
אף אם ביום מן הימים תיעלם -
ימשיכו עיניה לרודפו באשר יהיה.
27/07/06 ©
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|