ולפעמים צריך פשוט לדעת לשחרר,
לדעת לוותר,
לדעת שלא בכול פעם תוכל לזכות,
שלא כול פעם תקבל את מה שאתה רוצה...
ואולי זה הכול לטובה.

אולי יש תוכנית שם למעלה,
גורל שמוביל אותנו במשעולי החיים,
שם אותנו בפאתי צמתים,
מחכה שנבין לאן אנחנו הולכים...
מחכה שנדע שיש משמעות לחיים.

וקשה היה לוותר על תשוקה,
קשה יותר לוותר על אהבה,
קשה היה לראות את הכול מתפרק לי בפרצוף,
קשה לקבל את העובדה שלא הכול היה כמו שהוא נראה...
וכאב לי כול כך מכול הקשיים.

אז אמרתי את כול מה שהיה לי לומר,
וכאבתי החוצה את כל מזורי,
הסתכלתי אחורה,
כמעט מאבדת את העתיד...
כי חשבתי שאוכל לתקן את הכול תמיד.

ועכשיו כל הלכלוך ממערכתי יצא,
ועכשיו שמותיכם בגופי לא זורמים,
ועכשיו ראשי חדל להראות לי תעתועים,
ועכשיו אני כבר לא אוהבת - לא שונאת...
עכשיו אני כבר לא כועסת.

שחררתי את עברי,
למדתי לוותר,
קיבלתי כי זה קרב שאין טעם בו להלחם,
הבנתי כי זה קרב שלא שווה את הטרחה...
ראיתי את השחרור בלהיות אלייך אדישה.

מרימה את ראשי בגאווה,
עיוורת כעת לדמותך...
עכשיו תורי להיות חזקה.