העשיריה המובילה תמיד מרגשת אותי.
כניסות למצעד, עליות, כיבוש המקום הראשון, ותק של מספר
שבועות...

מצעדי פזמונים היו חלק גדול מילדותי.
האזנתי למצעדים הלועזיים והעבריים ברשתות השונות בשקיקה ממש
התרגשתי עבור האומנים שהתקדמו ועלו בדירוג והייתי עצוב עבור
אלה שיצאו ממנו לעולמים...
"העליה הגדולה ביותר השבוע" ממש גרמה לי פרפורי לב, ולפני
הכרזת המקום הראשון חשתי חגיגיות מלכותית.
מוזר אני יודע, אבל ככה אני.

והיום כל בוקר ב-0400 וללא צורך בשעון מעורר, אני קם לראות, מה
חדש בבמה, מי יהיה זה שיכבוש את מצעד "היצירות האהודות יחסית
לזמן פרסומן" באותו יום, אולי יהיה זה אני בעצמי?


אך לא בשל זאת חברות וחברים יקרים אני כותב לכם כאן.
יש TOP TEN הרבה יותר משמעותי בחיים שלי TOP TEN שמשפר את
איכות החיים שלי לבלי הכר, זה התחיל לא כל-כך מזמן לפני חמש או
שש שנים בערך.

התחלתי לחשוב במונחים של מצעד פזמונים מבחינת הרגשות שלי.
מה שנוגע, מה שמצמרר, מה שנותן ויברציות חיוביות בכל איבר
ואיבר בגוף, או, עור ברווז, בקטע חיובי, בקטע של אושר, בקטע של
טירוף מערכות ושכרון חושים ו...

דמעות עולות בעיניים כשזה קורה, הדבר הזה, המרגש כל-כך, בדרך
כלל קשור למשהו משפחתי כזה אינטימי, כשאתה מקבל הפתעה או
לפעמים שתי מכות עונג הזויות כמו אורגזמה כפולה, אז אני יודע,
"הרגע" הזה נמצא על הסף בפינה לשיפוטכם, מועמד ודאי לכניסה
לעשירייה, כניסה גבוהה אפילו, מנסה להיזכר בקטעים האחרים במצעד
הפרטי שלי.

כל היופי שהיה צף ועולה, אני ממש רואה את כל חיי עוברים אל מול
עיני וכשהדמעות ממש פורצות זה הסימן שהרגע הזה פשוט גדול
ותהילת עולמי מחכה לו, זאת תהיה כניסה, יש כניסה,
כניסה ל-TOP TEN של החיים שלי!