קוראים לי מארק. אני בן 16. והסיפור שלי אמיתי רק שלא ביקשתי
לספר אותו. התבקשתי. זה היה או שאני מספר אותו או שהוא יסופר
ע"י מישהו אחר. אז אם ככה- עדיף שאני אספר, כי אני הייתי שם
ואני באמת יודע מה קרה ומי הנפשות הפועלות.
אז קוראים לי מארק. אני בן 16. יש לי חברה וקוראים לה נלה. היא
נולדה בשם 'גלית' אבל כשהיא הייתה בת 8, היא ראתה את הסרט "מלך
האריות" וממש נדלקה על השם של החברה של סימבה והחליטה שמאותו
רגע ככה קוראים לה: נלה- מבחינתי, זה ממש בסדר כי זה שם ממש
מיוחד לילדה ממש מיוחדת.
בגלל שהיא אמרה שזה מוגזם ושאני צריך לשמור על הבריאות שלי,
בלילה אחד ירדתי מקופסה וחצי של מרלבורו לחצי קופסה- ככה אני
אוהב אותה. היא שומרת עלי ואני עליה.
כבר חצי שנה אני לא גר בבית וגם זה ממש בסדר כי אנ'לא חסר
לאף-אחד ואף אחד לא מחפש אותי. הסתובבתי בכל מיני מקומות בזמן
הזה. עכשיו אני גר בבית פתוח לעוד אנשים כמוני שעזבו את הבית.
המקום נחמד. הרבה יותר נחמד מהתקופה שגרתי עם הפנקיסטים בכיכר
דיזינגוף. לקח לי בדיוק יומיים וחצי להבין שמדובר בילדים
טמבלים שקוראים לעצמם פנקיסטים, אבל אין להם חצי מושג מה זה
אומר-  אף אחד מהם לא שמע בחיים שלו את ה 'סטוג'ס' או ה 'דד
קנדיז', או יודע מה זו תנועת הפאנק ומה היא בכלל רוצה- הם סתם
חבורה של מזויפים שחושבים שזה ממש מאגניב לעשות מגביות
בכיכר, לתקוע ניטים ולצבוע את השיער בכתום סגול. פחחח...
המקום הזה ביפו, שאני גר בו עכשיו, יש לי חדר משלי, יש סלון עם
טלוויזיה ושח-מט, יש גם חדר עם גיטרה, פסנתר ותופים, ופעם ביום
נותנים לי להתאמן על התופים לשעה, וזה יצא טוב כי אני מקים
להקה ואני אהיה המתופף, ואם להאמין למה שאנשים אומרים, אני ממש
מוכשר.

הקטע עם המקום הזה שאתה יכול לחיות שם מקסימום 3 חודשים, אבל
גם זה בסדר כי כבר חודש אני עובד בלילות בבי"ח 'איכילוב'
בעבודה שארגן לי מישהו שאני מכיר.
העבודה היא על עמדת קפה. בסה"כ זו אחלה עבודה- כל הלילה אני
יושב עם רדיו פתוח, קורא ספר, מעביר סמרטוט.  מדי פעם עובר
מטופל או רופא. לפעמים גם מגיע איזה נרקומן שמצא מיטה ללילה,
הדפוק מספר לי את סיפור חייו הדפוקים ואז אפילו נהיה מעניין...
אנשים אוהבים לספר לי סיפורים, בעיקר אנשים שרוטים שאני בכלל
לא מכיר. פשוט ניגשים אלי ומתחילים לשפוך.
כנראה יש לי פרצוף כזה...
נלה אומרת שעמדת הקפה זו אחלה הכשרה כי ככה אח"כ אוכל לעבוד
בכל מקום שאני ארצה, כי בכל מקום צריך מישהו שיודע להכין
הפוך.
אז בינתיים אני פה וחוסך, כשיעברו השלושה חודשים, נלה ואני
נעבור לפלורנטין ונגור ביחד לבד. היא בבוקר תלך לבית-ספר, אני
אמשיך לעבוד ב 'איכילוב'.
לפעמים ייכנס לנו כסף מהדוגמנות שהיא עושה ויהיה לנו ממש טוב.
נלה מתה שגם אני אתחיל לדגמן, היא אפילו הראתה תמונה שלי, בלי
שידעתי, לסוכנת שלה שהציעה שניפגש, אבל אני ממש לא בקטע. נלה
סיפרה לי איך העסק הזה עובד וזה לא בשבילי... סתם... נראה לי
מטומטם להסתובב עם כל האנשים האלה שמלקקים לך ת'תחת בגלל איך
שאתה נראה ומציעים לך קוק כל הזמן, כאילו זה יגרום לך להיראות
אפילו יותר טוב. וגם ממש לא בא לי לעמוד כמו אידיוט בזמן
שההומואים האלה שעובדים שם יסתכלו לי על הזין וידמיינו איך הם
או מוצצים אותו או משהו דוחה כזה... אין לי בעיה עם הומואים,
רק ממש לא בא לי טוב הרעיון שמישהו שדלוק לי על התחת, זה מישהו
שאין סיכוי בעולם שגם אני אוכל להידלק על התחת שלו.

אז קוראים לי מארק... אה, אמרתי את זה כבר... גם סיפרתי שאני
בן 16 ויש לי חברה שאני אוהב כמו שלא אהבתי אף אחד בחיים שלי
ועוד מעט אנחנו עוברים לגור ביחד.
בגיל 6 עליתי לארץ מקייב ואולי בשלב הזה, זה כבר ברור- עזבתי
את הבי"ס לפני שנה. אני מאמין גדול באוטודידקטיות.
יש לי חבר אחד בשם דימא. הוא בן 19 וגם הוא עלה מקייב בגיל 6.
לא גייסו את דימא לצבא כי הוא על כדורים פסיכיאטריים, ופעם הוא
איים על העובדת הסוציאלית שלו שהוא ישרוף אותה למרות שהוא בכלל
אמר את זה בצחוק. אז הצבא אמר "תודה, אבל לא תודה".
דימא שלח אותם שילכו להזדיין blat, אבל רואים שזה ממש ביאס
אותו.  
בלהקה שאני מקים דימא יהיה הסולן, כי הוא שר טוב והוא כותב
בליגה של המשוררים הגדולים ובקצב של שיר ליום, ככה שיש לנו כבר
חומר לשלושה אלבומים. גם אני פה ושם כותב. לא כמו דים אבל
פרסמתי שניים שלושה שירים שלי באתר אינטרנט של אנשים שכותבים
ומציירים. לפעמים אחרי עבודה, אם לא בא לי לישון ונלה בבי"ס,
אני עולה לרחוב הירקון לקפה אינטרנט, נכנס לאתר הזה, קורא
דברים של אנשים אחרים ובודק אם מישהו הגיב על השירים שלי. זה
נחמד.

אני לא מאמין באלוהים. אני יודע שהוא קיים ואין טעם להאמין
במה שאתה כבר יודע.
כמו שאני יודע שאלוהים ברא אותי כי אני הולך להיות משהו מאד
גדול ויהיה לי טוב בחיים. רק חבל שאלוהים לקח ממני טיים-אאוט
כשהתחיל כל הבלגן. זה שבעצם התבקשתי לספר עליו. אני מדגיש-לא
ביקשתי- התבקשתי.
וחשוב להסביר שאלוהים לא מושלם. גם הוא לפעמים מפשל. תנסו אתם
לדאוג כל היום למיליארדים של אנשים שמסרבים ללמוד ורק מחרבנים
לעצמם את החיים ואת העולם...
ככה שאני לא בא אליו בטענות. כנראה שהוא היה מאד עסוק ביום שכל
הבלגן התחיל.
אבל גם זה בסדר, כי זה כבר מאחוריי ומה שנשאר זה סיפור שצריך
לספר.