|
שוב תקוות תלויות
בשמיים שכבו בהם הכוכבים
שוב חלומות שאיתנו
ואינם עוד נחלמים
אז חדרי הלב
כבים
והשמיים נראים לי כה
כבדים
לא שונאת עוד
לא אוהבת יותר
סוחפת עצמי כמו הגלים
אל החוף
שמוחקים ציורים
שצויירו על החול |
|
|
אנטיגונה: כן,
אני קברתי את
פולי-מהשמו.
קריאון: לכי
תזייני את אח
שלך
אנטיגונה: הי,
בלי לערב
הורים.
הנזיר האלקטרוני
משלים את
האפוזידיון החסר
במחזה |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.