|
שוב תקוות תלויות
בשמיים שכבו בהם הכוכבים
שוב חלומות שאיתנו
ואינם עוד נחלמים
אז חדרי הלב
כבים
והשמיים נראים לי כה
כבדים
לא שונאת עוד
לא אוהבת יותר
סוחפת עצמי כמו הגלים
אל החוף
שמוחקים ציורים
שצויירו על החול |
|
|
אבל לא ידעתי
שהיא משפחה...
הבן בווידוי
בפני האב, אחרי
אונס וגילוי
אריות...
מוקדש לבת
דודה.
הפסיכולוג עובר
על כלל הפרטיות
של הלקוח... |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.