פיסות בשר שסועות
זרוקות מונחות על הרצפה.
פיסות חיים ששגשגו ופרחו,
נקרעו באכזריות והוטלו על הרצפה הקרה.

זכר מאותם ימים יפים נשחט והובל לקורבן
בציחקוק מרושע, על מגש כחול לבן.

הקול הבולס
מפיק הנאה בין תחיבת פיסת בשר לפיו הגועש
לבין לגימה מכד הנוזל האדום.

זרועותיו האדירות עוברות במסלול שלא יגמר
קורעות בבהמתיות את מה שהיה יכול להשאר איתנו
אם לא היינו נכנעים לאשליית החלום.

בולע בתאווה
בעיניים קרועות לרווחה.
מביט על העולם בעיניו הקטנות והמרושעות
מבין שברי המסכה.

קולות הגרגור והצחוק המחלחל.

אתה יודע שזה דבר שלא ישכח ממך לעולם.
הזיכרון שלפני המהומה.
ניסיונות הפיוס וההתחנפות האין סופיים למפלצת הדמים הזאת,
והם שנשארו באיבתם.


הבל פיו החם והגס
אתה כבר מרגיש אותו
הוא כבר ממש לידך.

אתה מנסה לנשום בבהילות
מחפש טיפת אויר זכה
מנסה לכבוש את זעקתך.


הוא קורע אותך
הוא משסע אותך לחתיכות גסות.
ואתה, נוטף דם
אין באפשרותך אפילו לנגב את הדמעות.