זה ריח סיגריות וקפה. אני מעשנת פסיבית כבר כמה זמן אבל אולי
לא אכפת לי. זה התחיל מאחרי-הצהריימים אצל סבתא על הדשא ביום
שבת, אחרי איזה ברביקיו דשן, אני בת 4 או 5, כל הדודים ישובים
ומדברים על עניינים ברומו של עולם. אני מקשיבה ולא מבינה
כלום, צוחקת מהבדיחות שאני גם לא מבינה. אני מוגנת.
קאט להווה, אני עובדת, מעמידה פנים שאני בוגרת, הרי הכלבה
הזאת אמרה ש"כולנו אנשים בוגרים", ומהר אמרתי איזו מילה בלתי
מחייבת וניתקתי לה כדי שלא תשמע אותי בוכה. אני לא. על פי מה
היא מסיקה את המסקנה הזאת? אני מסתכלת על האנשים החופשיים
שאני צריכה לשרת אותם, ואולי סוף-סוף נכנס לי לתודעה הקונספט
הזה של הסוציאליזם והזכויות עובדים וכאלה. באותו רגע פשוט
בא לי לנסוע חזרה בארבע בבוקר בכביש 70 בחזרה מרוקי.