כבר חצי שנה שהשמיים כתומים. פשוט עומדים לנו מעל הראש ערימות
על גבי ערימות של עננים והשמים נראים כתומים לגמרי. כשאני הולך
ברחוב אני מכווץ את העיניים ואת הפה כי אני מפחד מהחול. אבל
כשאני מגיע הביתה ואוחז במטאטא בליאות ומצפה להוציא מהסלון
ארגז חול שלם כי השארתי את החלון פתוח, אני מגלה כרגיל שהרצפה
מבריקה בדיוק כפי שהייתה יום קודם לכן וביום שלפניו וככה כבר
חצי שנה. אפילו המכוניות לא מתלכלכות. והשמיים פשוט כתומים וזה
מבלבל את כולם.

בלילה, כשהתיישבתי לראות טלוויזיה, הבנתי שהחזאים הם הכי
מסכנים. הם פשוט העדיפו שלא לדבר על הנושא אבל בכל מהדורת
חדשות, הקריינים, נהנו לציין כי "השמיים גם היום כתומים, כפי
שקרה בכל יום מזה חצי שנה והחזאים שוב לא יודעים מה לאמר על
כך, האם ייפסק או האם יימשך?". החזאים טענו שלפי המפה
הסינופטית ולפי מפת הלווין העננים הללו נוצרים יש מאין וזה
משהו מאד מוזר כי הרי זה מנוגד לחוק שימור האנרגיה. החידה הקשה
מכולן היא למה אם יש כזו עננות כבדה היא לא מורידה גשם? אבל
שמועה גונבה לאוזניי שאם הם כן יורידו גשם עדיין לא יוכלו
החזאים להסביר למה זה קורה. "זה פשוט עננים מוזרים שעושים את
הכל כתום" אמר דני רופ באחת מתוכניות האירוח הרבות שממלאות את
לוח השידורים בימים אלו.

כמובן שכתוצאה מזה שלרשתות התקשורת אין פתרון המספק את הדעת,
כל אחד ואחד מוצא הסברים משלו לתופעה.

חבר טוב שלי הפסיק לדבר איתי כיוון שהוא אומר שאני אשם.
כששאלתי אותו איך בדיוק אני אשם הוא אמר שזה בגלל שאני כל הזמן
מברך את כולם ב"שיהיה לך יום כתום". מאז שנת 1995, למען הדיוק
מאז רצח רבין, אני לא מברך באף ברכה אחרת. לא שלום, לא
להתראות, לא נסיעה טובה ולא כלום, רק "שיהיה לך יום כתום",
ועכשיו באמת לכולם יש יום כתום. ביקשתי ממנו שאם הוא כל כך
כועס עליי לפחות שלא יילך לספר לכולם את זה, כי יחשבו שהוא
משוגע. הוא לא הקשיב לי והיום הוא יושב באברבנל. כן את אברבנל
פתחו מחדש וגם את בית המצורעים הסבו לבית משוגעים, כנראה שלא
לכולם נוח עם הכתום הזה.

בזכות השמיים הכתומים הצלחתי להחזיר חבר ותיק בשאלה. הוא
משוכנע שזה אלוהים שעושה את השמיים הכתומים האלה. למען האמת
רוב הדתיים חושבים כך, אז הם לא מודאגים במיוחד כי הם מאמינים,
אז הם בסדר ושום דבר לא יקרה להם. אני פשוט אמרתי לחבר שלי:
"איזה מן אלוהים זה? כזה קטן"- והראתי לו עם האצבעות -"פעם הוא
היה מופיע ועושה עמוד של אש או עשן, הוא היה מבעיר ערים שלמות,
חוצה את ים סוף ומוריד את המבול ואת כל זה בחצי יום עבודה.
היום כל מה שהוא יכול לעשות זה שמיים כתומים. נו באמת, בגלל זה
אתה שומר שבת? בגלל זה אתה לא אוכל פירות ים? בגלל אלוהים כזה
קטן?"- ושוב הראיתי לו עם האצבעות כמה הוא קטן. בהתחלה הוא עמד
המום וחיכה לראות איזה ברק עם צבע אקזוטי כזה או אחר יורד
מהשמיים ושורף לי את הנשמה, אבל זה לא קרה אז הוא השתכנע. מאז
אנחנו נפגשים פעם בשבוע ואוכלים פירות ים בפוז'ון.

רוב האנשים בארץ פשוט הפסיקו את החיים הנורמליים. כמעט אף אחד
לא הולך לעבודה, חיילים לא קמים בבוקר ולפעמים גם נשארים
במיטות עד שעות אחר הצהריים המאוחרות. מהצד השני הפלשתינאים
התחילו בעישון מריחואנה מסיבי. מישהו אמר לי שזה בגלל משהו בדת
שלהם אבל אני חושב שפשוט כבר הישראלים לא נהנים לעשן כל כך,
משהו בכתום הורס את הסטלה, אז אין למי למכור והם מעשנים את זה.
לא חשוב מה הסיבה העיקר שהם הרבה יותר נחמדים מאז.

הכל שקט וברחובות אין כמעט רכבים אחרי ארבע, רק מעט אנשים
שהולכים ומטיילים להנאתם. חלק גדול מהאנשים לקחו את כל העניין
בקלות והכריזו על עצמם כעל אנשים בחופשה כתומה והם מנסים לאגור
כמה שיותר חוויות מתוך כל האווירה הכתומה הזו. אחרים חטפו קצת
התקפי היסטריה ומילאו את המזווים שלהם במים מינרליים וקופסאות
שימורים. הרי סוף העולם קרב, והכי חשוב בסוף העולם זה שיהיה
מים כדי שלא נהיה צמאים. והעיקר לא להזריק אטרופין.

אני פשוט ממשיך בחיי כרגיל. קם בשעות הבוקר המאוחרות, עושה
איזה שעה מדיטציה כדי למלא את המצברים מאתמול בלילה, הולך
לאוניברסיטה ולומד קצת. מעתיק תרגיל אחד או שניים, תלוי באיזה
יום מדובר, והולך לעבודה לאיזה שעתיים ואז חוזר הביתה. בבית
החיים כבר לא כל כך נורמליים.

החברה שלי עזבה אותי בכעס ואמרה שלא תחזור עד שאני לא אפסיק
לעשות את כל הבלאגן הזה עם העננים הכתומים. ואם אני כבר עושה
עננים אז שיהיו לפחות בצבע סטנדרטי ושיורידו גשם, הרי אני יודע
עד כמה מצוקת המים בארץ קשה.

בינתיים לא רע לי, אני לבד כל היום עם הטלוויזיה, המחשב והסוני
פליי סטיישן וחברים באים אלי לפעמים בערב לראות סרט בוידאו. אף
אחד לא מציק לי לעשות דברים שאין לי חשק לעשות ואני עושה אותם
רק כשאין יותר ברירה, בדיוק כמו שאני אוהב. מה שבאמת חסר לי זה
האוכל, אחח האוכל שהיא מכינה. כל פעם בלילה אני מגיע לרגע שאני
חושב על האוכל הזה שהיא מכינה, אני חושב על העופות, על
הפשטידות, הרטבים והמרקים והכי חסר לי זה הלחם. אז, בעודי חושב
מחשבות אלה, אני משנס מותניי ואומר לעצמי -"קדימה תמשיך עם
העננים במשנה מרץ, ברגע שיהיה לך גם אבק לטאטא, אז תפסיק ותבקש
ממנה לחזור".