מגירה קטנה,
מגירה צפופה,
אין בה אוויר.

בין מליון מגירות,
גדולות, לא צפופות,
מגירה אחת ובה אסיר.

צרחות ודפיקות,
נשארות אטומות,
אך מבחוץ -
הן לא נשמעות.

והוא, במה חטא?
במה הוא אשם?
רק דבר אחד עשה...
כל היום הוא חולם!

שמועות רצות,
על מעשים נוראיים,
בחוץ זה מפחיד,
לא כמו בפנים.

"מצטער על הכל!
בבקשה לי תמחול!"
רצונו היחיד שישמעהו האיש,
זה שהכניסהו לשם בחיש.

מגירה נוראה,
קטנה מיום ליום,
ובה עצב עמוק,
ותשוקה לחלום.

שיום אחד,
ימצא המפתח,
והמגירה תשרף!
באש מתלקח!

יום שבו
לא יצטער,
על דבר שעשה
אך איננו זוכר.

יצא הוא לחופש
לאור האיום,
מחכה,
מחכה שיגיע היום.

אך לעת עתה,
תנסה גם אתה,
להקשיב לזעקות
ממגירה פעוטה.