ארבל הכרמלי / רק אני יכול |
לקראת המעשים
ואותך מיד החולשה פוקדת -
עוד לפני כלות המילים,
את נמסה, מתמוגגת -
אל זרועות המלאכים צועדת,
מתמסרת לעינוגים המוצעים
בטעם הנצחים,
נוטשת את פרדס הדעת
ומאבדת עצמך לגעת.
נוגעת...
רותחת...
גונחת...
בשברי מילים פוצחת
בשיר הלל לאון חודר
מבעד למעטפת הגיונך הסורר.
10/01/05 ©
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|