שט בלב ים, מרחקים גדולים של כחול מסביב שמקיפים אותי מכל עבר,
צף לבדי בכורסה הנוחה, הכל רגוע, פיכפוך המים הקרים חודר
לעצמותי, השמש הלוהטת מחממת את ראשי החסוף, מותח רגליים, מישר
ידיים, מביט אל על ומבין את הלבד הזה. הכורסה צפה על פני המים
ומתנדנדת, בחילה קלה מתעוררת במעמקי הגרון והכורסה הנוחה
מתחילה להסתובב סיבובים שהולכים וגוברים עד שמערבולת גדולה
נפערת והבחילה כבר בשיאה, הגוף מתחיל לגלוש מעלה והכורסה נסחפת
אל תוך מרכז המערבולת ולרגע המים עוטפים, אי אפשר לנשום, המים
חודרים לתוך הגרון, לריאות. אני פוקח את עיניי, יושב על
הכורסה, מביט בצינורות שמחוברים במורד היד ומבין, היא עוזרת לי
לקום וללכת לכיוון השרותים שבמיסדרון, אוחז בעמוד המתגלגל אני
פוסע לאט לאט מלווה במבטים מבינים שנשלחים מלב הים.