בחוץ אפרורי למדי קצת קשה לראות מה קורה שם בגלל העננים שמכסים
את אור השמש שאמור להיכנס דרך שלבי חלוני ולהעיר אותי משינה לא
שינה.
ואני קמה בכל זאת כי מחשבה מציקה לא יורדת לי מהראש לובשת
מכנסיים וחולצה ואורזת את דבריי יוצאת מדלת חדרי ולאחר מכן
מדלת ביתי ומנשקת באוויר את כל בני ביתי אומרת להם שלום דמיוני
ובתקווה שאראה אותם עוד לפני מותי

ואני יוצאת לעולם הגדול שבו אין בכלל ורוד הכל נהייה שחור ולא
בגלל השמש שלא חודרת זה לא בגלל העננים שאותה הם מסתירים זה
בגלל הבלגן שמתרחש לו בחוץ
ואין בעולם הזה פיות ואין בו גמדים גם לא מלך על סוס לבן ולא
סינדרלה שמחפשת את נעליה ומאחרת להגיע לביתה
אבל יש פה אנשים שהוזים כמו עליסה, עליסה  בארץ הפלאות האם הם
לקחו עוגיה או שמא זה היה כדור בול או סתם חומר לבן.

ואני פוגשת אותם את אותם יצורים מוזרים שם בכוכב הגדול המבולגן
והעצוב שכל טיפת תקווה ירדה והלכה ממנו לאן, זה עדיין לא ידוע

ואני מחפשת את התשובה לאותה מחשבה שגרמה לשינתי לנדוד לעולם
אחר ואני חושבת ולא מוצאת את אותו אחד היחיד שמסוגל לסבול את
אישיותי שמסוגל להתרגל למחשבותיי לנדודיי לאי יכולתי לעשות
דברים מסוימים
ואני לא מבינה איך כל אלה שניסו ויתרו על אהבתי מה היא לא
הייתה מספיק טובה מה היא לא הייתה מספיק חמה או אולי משהו
הפריע לכם ואתם לא העזתם לומר ואתה אתה כן אתה זה שלמעלה מה
אתך אולי כבר תשלח מישהו שיחמם לי את הלב ושיאהב ושיאמר מילים
יפות מילים מחזקות.

כן זה תמיד בא לי בתקופה בה השמש מוסתרת על ידי עננים ומדי פעם
השמיים מורידים להם מים ונהייה קר בחוץ ואי אפשר לראות כלום כי
קרני השמש נמנעות מלהגיע לחלוני מלהיכנס לחדרי והוא נשאר אפל
וקר והוא מרגיש את עצמו נורא מנוכר והוא חושב מתי תמצא כבר
הגברת את ההוא שיגרום לה להרגיש אחרת.