פגשתי בה באחד הימים.
צעדתי בדרך שיירות מדברית נטושה מאנשים.
ומולי, מעל גבה של נאקה לבנה, היא לפתע ניבטה.
הלום הייתי למראיה. נשימתי נעתקה.
יופייה כשל נסיכה אקזוטית היה.
עודני בולע אותו בשקיקה
וניחוחות משי, ובשמים באפי עלו קלילות.
זכר לארצות עדן מרוחקות ונפלאות.
הבעתה נשיות מדהימה הקרינה.
כה נאים היו פניה, גונם כהה קלות.
לחייה העגלגלות בלטו מעודנות
ומביניהן בקע בצורה מושלמת אף ענוג צורה.
עיניה הושפלו מעט מטה
ומבטה הצידה, הלאה אל המרחבים פנה  
רמז לנדוד המחשבות בראשה.
ריסיה התעקלו רכות מעל עיניה סגולות האישונים.
לכל אלו נופך שמימי מוסיפים.
היא לבשה חצאית לילך ירקרקה.
ששוליה התנפנפו נינוחות ברוח החמה.

פריטי לבוש מלוויה לימדו אותי שגם היא כמוני נמנית על בני דת
משה.
בקושי רב השבתי לי את יכולת הדיבור.
הרהבתי עוז ופניתי אליה בבירור:
"גברתי הנאווה, אנא ממך מהו סיפורך?"
עם חיוך השיבה לי: "בסיפורי הוא מעוניין זה ההלך
לא נשמע כדבר הזה!
אך את תעוזתך אהבתי, בוא, התלווה אליי, ובפנייך אפרוש
קורותיי"
בחייכה גומות חן שובבות הופיעו בזוויות פיה
וקולה צלצל באוזניי, מזכיר לי את יופיה של הבריאה.

הלכתי איתה...

                         המשך יבוא...

מוקדש לנעמה אהובתי