מי שלא קרא את הפרקים הקודמים יכול למצוא קישורים אליהם בדף
הבא: http://stage.co.il/story.html?preview=1&story=614458

פרק 5- היום האחרון

"נו, מה אתו?" שיר שאלה בסקרנות ועלו בה תחושות של פחד, לחץ
ומתח. היא ידעה שאם משהו רע יקרה לי זה יהרוס אותה, היא ואני
היינו ביחד מההתחלה ואם היא עכשיו תאבד אותי אז כל מה שעברנו
לא שווה כלום. גם מירנדו ידע את זה, וזה הפך את הבשורה לאפילו
יותר קשה ממה שהיא, אבל לא הייתה לו ברירה, הוא היה חייב לספר
לה. "אני מצטער להגיד לכם אבל תום שלנו הפסיד במלחמה. אלדורן
הגדול ניצח אותו ותום ימות תוך 24 שעות". כולם הסתכלו אחד על
השני במבטים מופתעים ועצובים. הם פשוט לא יכלו להאמין. כולם
היו כל כך נחושים ובטוחים שננצח אבל הפסדנו, הפסדתי, הפסדתי
במלחמה הכי גדולה, ועכשיו אלדורן ישלוט גם בכפר האש ויביא אימה
ורוע על כולם. מירנדו היה הכי מודאג, הוא ידע טוב מאוד שההפסד
שלי בקרב אומר שאלדורן ישלוט בכפר הקרח וזה אומר שהוא יהרוג את
מירנדו. מירנדו ידע שהוא בסכנת חיים והוא כבר תכנן לברוח
מהכפר. "אמרתי לך לא לשלוח את הילד למלחמה, לא אמרתי לך?" שאל
אותו סיורו, אחד מכשפי האש הכי חזקים בכפר האש. "תאמין לי שאתה
אפילו לא מתקרב לכוח שלו," מירנדו אמר לו בכעס. סיורו צחק ואמר
לו: "אתה באמת חושב שהילד הזה הוא כשף האש הכי חזק? רק אתמול
הוא גילה שיש בתוכו כוח אש. אתה יודע מה? אולי הוא באמת חזק
מאוד ואולי יש בו כוחות מיוחדים אבל הוא ממש לא מנוסה, הוא עוד
לא השתתף בשום קרב בחיים שלו והוא לא מבין כלום בכשפים ובכלל
במלחמות". מירנדו נראה מאוכזב אבל הוא הרים את הראש ואמר לו:
"אני יודע שאין לו ניסיון בכלל, אבל תאמין לי, לילד הזה יש
כוחות נדירים. תאמין לי, אני צפיתי בקרב ולא יכולתי להאמין
לכוחות החזקים שהיו שם, גם מצדו של תום וגם מצדו של אלדורן. הם
היו שניהם חזקים בצורה בלתי רגילה וזה היה קרב באמת מדהים. אתה
אולי תתקשה להאמין אבל תום כמעט הרג את אלדורן, והוא עשה את זה
הרבה יותר מפעם אחת. זה היה קרב מדהים ואני לא מצטער אפילו
לרגע שבחרתי את תום". מירנדו ניסה להראות כמה שהוא אופטימי
וחזק, אבל כולם ידעו שהוא ממש מודאג. כולם ידעו שברגע שאלדורן
ישתלט על כפר האש הוא ינסה להרוג את מירנדו וגם יהיה לו סיכוי
לא קטן להצליח.
"תגיד מירנדו, איפה הוא עכשיו? איפה תום?" שיר שאלה. "תום
עכשיו נמצא ביער הגדול, שם הוא ואלדורן סיימו את הקרב. אלדורן
חזר לכפר הקרח והוא בטח חוגג עכשיו עם כל אנשי כפר הקרח",
מירנדו אמר לה ושוב שמעו את הקול המודאג שלו. "אנחנו חייבים
ללכת אליו", היא אמרה וכולם הסתכלו עליה חוורים. "תגידי, את
השתגעת? את יודעת איזה מסוכן זה להיות עכשיו ביער הגדול, אחרי
המלחמה? את יודעת איזה דברים מפחידים יש שם עכשיו?" מורן אמרה
לה ואז רן המשיך אותה: "היא צודקת, מירנדו סיפר לנו שאחרי
המלחמה נמצאים שם כל מיני יצורים שאלדורן ואנשי הקרח גידלו,
יצורים ממש מפחידים ורצחניים. זה ממש מסוכן להיות שם עכשיו".
"נו, אז בדיוק בגלל זה אנחנו צריכים להיות איתו שם עכשיו. אתם
לא מצפים שניתן לו להתמודד לבד עם כל הדברים האלה", שיר אמרה
והאחרים לא הסכימו איתה, הם ממש לא רצו ללכת ליער ולהסתכן.
"אתם יודעים מה? אם אתם לא הולכים אני הולכת לבד, אני כבר
אסתדר אני לא צריכה אף אחד". "חכי רגע שיר!" מורן אמרה לה, "את
צודקת, תום נלחם בשבילנו אז המעט שאנחנו יכולים לעשות זה להיות
איתו ביום האחרון". המילים "היום האחרון" צמררו את שיר. היא
פשוט לא האמינה שאני הולך למות. ראו איך העיניים שלה מתחילות
לדמוע אבל היא לא בכתה. מורן הצליחה לשכנע את כולם שאנחנו
צריכים ללכת ליער הגדול וככה הם הלכו: מורן, שיר ורן. מירנדו
לא בא איתם כי הוא היה חייב להישאר בכפר האש ולעמוד על המשמר,
אלדורן יכול לבוא בכל רגע ולכבוש את כפר האש. בעקבות המלחמה
אלדורן הוכרז בתור השליט של כפר האש אבל אנשי כפר האש ידעו שהם
לא יוותרו כל כך מהר לאלדורן והם ייצאו ממש בקרוב למלחמה נגדו
ונגד האנשים שלו. המלחמה נראתה חסרת סיכוי ואבודה אבל הם לא
יכלו לשבת בשקט ולתת לאלדורן להשתלט להם על הכפר ולהרוג אות
מירנדו, השליט שלהם.
"תשמרו על עצמכם", מירנדו אמר לילדים ונראה מודאג מזה שהם
הולכים ליער הגדול. הוא ידע טוב מאוד אילו דברים מפחידים יש
עכשיו ביער הגדול והוא נורא דאג להם. הוא לא יכול להרשות לעצמו
לאבד יותר מילד אחד בלילה הנורא הזה. שיר, מורן ורן הלכו
לכיוון היער הגדול. הם הלכו בשביל המואר של המערה הגדולה עד
שהם הגיעו להתפצלות של השבילים, שם הם נכנסו לשביל החשוך
והאפל, שמוביל ליער הגדול והמפחיד ולכפר הקרח שאליו עוד לא
התקרבנו עד אז וגם לא ממש רצינו להתקרב לשם.
השעה: 2:00 בלילה. אני שוכב מעולף ומחוסר הכרה על הרצפה. אני
הייתי פצוע ממש קשה וכל הגוף שלי היה פצעים ומכות קשות מאוד.
לאט-לאט התחילו לבוא אליי כל מיני חיות אוכלות נבלות שהיו ביער
ורצו לאכול לי את הפצעים. החיות האלה חשבו שאני כבר מת ואם
חושבים על זה באמת הייתי כבר חצי מת. התקרבו אליי הזאבים
המפחידים שכמעט טרפו אותי בפעם הראשונה שהייתי ביער הגדול.
להקת הזאבים הזאת בטח כבר חיכתה הרבה זמן כדי לסיים את מה שהיא
התחילה איתי. להקת הזאבים הגדולה הקיפה אותי ושני זאבים התקרבו
אליי לאט כדי להרוג אותי. אני עוד הייתי מחוסר הכרה כשהם
התקרבו אליי אבל בשנייה שהזאב נעץ ציפורניים בגוף שלי התעוררתי
אבל הרגשתי שאני משותק לגמרי. ראיתי איך הזאב נועץ בי את
הציפורניים החדות שלו וממש נבהלתי. בקושי יכולתי לזוז אבל
יכולתי ללחוש כישוף אש שירחיק אותם. ממש לפני שהוא התחיל לנשוך
אותי ולאכול לי את הבשר לחשתי בקול שכמעט לא נשמע את הכישוף:
ESTARON PRALINDRO ולהבות של אש דלקו ממש לידי. הלהבות שרפו את
הזנב והחלק האחורי של הזאב שהתנפל עליי ויללות של בכי נשמעו
ממנו. הבכי שלו היה חזק וקשה ושאר הזאבים שראו את זה ברחו
והשאירו אותו שם לבד, זאב בודד. הוא היה שרוף ולא ידע מה
לעשות. ראיתי אותו ממש סובל והחלטתי לעזור לו. קמתי כמעט מת
והעפתי עליו ערימות ענקיות של אדמה. ראיתי איך האש בזנב
ובפרווה שלו נחלשת והמשכתי להעיף עליו אדמה עד שהאש נכבתה
לגמרי. הזאב רץ במהירות נדירה. ראו בעיניים שלו איזה מסכן הוא
היה. הוא רץ לכיוון הים. הוא כבר ידע לכוון את עצמו לכיוון
הים. ריחמתי עליו מאוד, אמנם הוא ניסה לאכול אותי אבל עכשיו
הוא נשאר לבד, כל הלהקה שלו עזבה אותו, הלהקה שהביאה לו את
הכוח ואת הביטחון בטבע, אבל עכשיו הוא לבד, זאב בודד, הוא צריך
לשרוד לבד.
אחרי שהתאוששתי כבר יכולתי לקום בקושי. הייתי ממש צמא ורעב אבל
יותר מכל, הייתי עייף. לא ישנתי כבר המון זמן. הייתי במקום
ביער שלא הכרתי. לחשתי את הכישוף: KESTAR PRALINDO שיוצר אש
בכמויות קטנות. ככה יכולתי לראות קצת יותר טוב בלילה האפל הזה.
ראיתי שם חתולי בר ענקיים, עד אז לא האמנתי שחתולים יכולים
להיות כל כך גדולים. ניסיתי לא להסתכל עליהם בעיניים כי פחדתי
שהם יתנפלו עליי. ראיתי שם כל מיני ציפורים ממש מוזרות,
ציפורים שבחיים לא ראיתי. הם הסתכלו עליי בעיניים ממש מפחידות
ואני הסתכלתי עליהם. פתאום כשהסתכלתי לציפור אחת ממש מוזרה
בעיניים היא התנפלה עליי, השמיעה קול שריקה ממש מפחיד, נעצה בי
את הציפורניים החדות של הרגליים שלה והתחילה לנקר לי את
הפרצוף. זה ממש כאב לי, היא ניקרה אותי במקומות של הפצעים הכי
עמוקים. אני העפתי אותה ממני והיא ברחה בשריקות איומות. נשמתי
נשימה עמוקה ואמרתי לעצמי שאני לא מתקרב יותר לציפורים. חתולי
הבר הענקיים שהיו ביער ישנו. ניסיתי לצעוד ממש חלש כדי לא
להעיר אותם. הרגשתי ממש חלש ועייף, בקושי יכולתי להמשיך אבל
הייתי חייב להמשיך ללכת, אפילו לא ידעתי למה אבל ידעתי שאני
חייב להמשיך ללכת. הלכתי ואז ראיתי את החיה הכי מפחידה שראיתי
עד אז: מעל שתי העיניים הרגילות שלה הייתה לה עוד עין, עין ממש
מפחידה, היא עמדה על 4 רגליים וגופה היה שמן מאוד, היה לה שיער
לבן וארוך ממש כמו של בן אדם, הבעת הפנים שלה הייתה יותר
מפחידה משל להקת זאבים שלמה. החיה הזאת הייתה מפחידה במיוחד.
היא הביטה עליי ואני ניסיתי שלא להסתכל עליה. הלכתי בשקט
בצעדים איטיים וחלשים וניסיתי כמה שפחות למשוך את תשומת ליבה
של החיה המאיימת. היא המשיכה להביט עליי במבט המפחיד ומקפיא
הדם שלה ואני ניסיתי שלא להתייחס. פתאום דרכתי על שורש של עץ
שבלט על מחוץ לאדמה ונפלתי. החיה המפחידה שראתה איך נפלתי
ניצלה את ההזדמנות וקמה מייד. היא התחילה לרוץ לכיווני ושאגה
שאגות כמו של אריה. ראיתי את החיה המפחידה רצה לכיוון שלי וממש
פחדתי. הייתי ממש לחוץ וקמתי הכי מהר שיכלתי. התחלתי לרוץ
וראיתי את החיה רצה לכיוון שלי. לא ידעתי מה לעשות והדבר היחיד
שהיה לי בראש זה לברוח הכי מהר שאני יכול. הרגשתי איך אני לא
יכול יותר להמשיך ואיך אני עומד להתעלף. כל שנייה נראתה לי כמו
סיוט ענקי ורק רציתי לעצום עיניים ולשכוח מהכול. לא ידעתי מה
לעשות והרגשתי ממש חסר אונים. לא יכולתי להמשיך לרוץ יותר
וראיתי איך החיה האיומה הזאת רצה לכיוון שלי ומתקרבת אליי. לא
יכולתי לנשום ונשכבתי על הרצפה. לפני שעצמתי עיניים ראיתי איך
החיה מתקרבת אליי יותר ויותר. היא כבר הגיעה אליי וראיתי איך
שהיא שמה עליי את שתי רגליה הקדמיות ופותחת את הפה הענק
והמפחיד שלה כדי להתחיל לטרוף את הטרף. בשנייה האחרונה הגיעו
אליי שיר, מורן ורן שראו באיזה מצב מפחיד אני נמצא. שיר צעקה:
"תום!" ובשנייה אישוני העיניים שלה נעשו אדומים והיא צעקה
במבטא כבד את הלחש: KESTARAN DURANDO והחיה עפה למרחק כל כך
גדול שכבר לא יכולנו לראות אותה. "תום! אתה בסדר?" היא שאלה
ואני עניתי לה שכן, כולי מאושר לראות אותה. אפילו לא חשבתי שהם
יעזו לבוא לשם באמצע הלילה, למקום המפחיד הזה. מרוב ששנינו
שמחנו כל כך לראות אחד את השנייה התחלנו להתחבק ואז הסתכלנו
שנינו עמוק בעיניים והתנשקנו. זה היה רגע כל כך מדהים, אנחנו
פשוט לא רצינו להיפרד אבל אז רן היה חייב להרוס ולהגיד: "טוב,
אתם יכולים לשמור את הלשונות שלכם אצלכם עכשיו? זה ממש לא הזמן
לזה!" וכולם צחקו. "וואו, אני לא מאמינה, תראה איך נפצעת!" שיר
אמרה בדאגה ואז עשיתי טעות ענקית ואמרתי לה: "זה ממש לא משנה
עכשיו, במילא עוד פחות מיממה אני אמות". כשאמרתי את זה כל
השמחה נעלמה פתאום והתחלפה בעצב ודאגות. כולם החליפו מבטים
מודאגים וניסו לחשוב איך לנחם אחד את השני אבל לאף אחד לא היה
מה להגיד, אפילו לרן. "טוב אני יודעת כמה זה נורא לחשוב שזה
היום האחרון שלך, אבל אני יודעת שאם אני הייתי במצב שלך והיה
לי רק עוד יום אחד לחיות, אני הייתי מנצלת את היום הזה והופכת
אותו לשבוע, אני הייתי מגשימה לעצמי את כל החלומות ועושה את כל
הדברים המטורפים, ההזויים ובכל זאת הכול כך כיפיים שתמיד רציתי
לעשות", מורן אמרה וניסתה לשחרר קצת אופטימיות. רן הצטרף אליה
ואמר: "נכון, היא צודקת. אחי, זה היום האחרון שלך, לך תעשה את
כל הדברים שתמיד רצית לעשות". "אוקי, אז דבר אחד כבר עשיתי",
אני ושיר הסתכלנו אחד על השנייה וצחקנו. "עכשיו אני רק רוצה
לצאת מכאן, אני לא רוצה שככה החיים שלי יגמרו! אני פשוט לא
מאמין שככה זה נגמר", אמרתי ואת כל האופטימיות החליפו הדמעות
שלי והרחמים של כל השאר. "תום, תקשיב אני יודע איך אתה מרגיש
אבל..." רן התחיל להגיד ואני עצרתי אותו ואמרתי לו: "אתה לא
מבין כלום! אתה לא זה שיודע שמחר בלילה הוא ימות, ואתה לא חי
עם ההרגשה שכל כפר האש סמך עליך ואכזבת אותו בגדול, אתה לא
יודע איך זה להלחם מול הקוסם הכי גדול בעולם, אתה בחיים לא תדע
איך אני מרגיש וכמה כאב אני סוחב על עצמי! תראה אותי, אני
בקושי יכול ללכת, אני כולי פצוע ואני עומד למות, אז אל תשב פה
ותנסה להראות שאתה יודע הכול!" התחלתי לבכות ואז רן כעס ואמר
לי: "תקשיב, אני יודע כמה המצב קשה לך, אבל אני רק מנסה לעזור.
אתה לא יכול להוציא את כל העצבים שלך עליי". ואז מורן הצטרפה
אליו ואמרה: "נכון הוא צודק, במקום להוציא את העצבים שלך עלינו
תנסה להתמקד בדברים חיוביים". ואז אני אמרתי לה: "תגידי, מה את
חושבת? אני עומד למות. מחר בלילה אני כבר לא אהיה פה יותר. איך
את מסוגלת לחשוב בכלל שאני יכול לחשוב חיובי במצב הזה? תקשיבו
לי טוב, אין לי חשק עכשיו לצאת לבלות, כול מה שאני רוצה זה
שתעזבו אותי בשקט עכשיו". רן ממש כעס על מה שאמרתי. "תגיד לי,
מה אתה חושב?" הוא שאל אותי, "שניתן לך להוציא עלינו את כל
העצבים שלך? בסדר, אני מבין שאתה ממש עצבני עכשיו, אבל זו לא
סיבה לשבת פה ולדבר על כמה שאתה מסכן! זה כבר נמאס עליי לשבת
פה ולשמוע אותך מדבר על כמה שהמצב שלך קשה. אנחנו יודעים טוב
מאוד שהמצב שלך קשה ואנחנו יודעים שאתה עומד למות, אבל נמאס
עליי שאתה רוצה שכולנו נרחם עליך". המילים שהוא אמר גרמו לי
כעס עצום. ראיתי שחור בעיניים וכול מה שרציתי היה לברוח משם
כמה שיותר מהר. התחלתי לרוץ ושיר צעקה והתחילה לרוץ אחרי. מורן
תפסה אותה ואמרה לה שתיתן לי להירגע ושאני עוד יחזור. אני רצתי
משם הכי מהר שיכולתי.

בינתיים בכפר האש מירנדו כינס את כשפי האש הכי חזקים ומנוסים
שהיו ואמר לכולם להתכונן. הוא אמר להם שבקרוב תתחיל מלחמה קשה
במיוחד, המלחמה נגד אלדורן הגדול, שבה הם יהיו חייבים להגן על
הכפר שלהם ויכול להיות שהם יצטרכו לשלם על זה בגופם ובחייהם.
כולם ממש פחדו, הם ידעו שאין סיכוי שהם יצליחו לנצח את אלדורן
אבל מירנדו ניסה לשדר אליהם אופטימיות, הוא אמר שהכול יהיה
בסדר אם הם רק יאמינו בעצמם. הוא בעצמו ידע טוב מאוד שאין להם
סיכוי לנצח את אלדורן, אבל הוא היה חייב להראות לכולם שהוא
בטוח בעצמו ושהוא לא מפחד. בכל זאת, הוא היה שליט כפר האש, הוא
היה המנהיג שלהם והוא היה חייב להראות כוח ומנהיגות. בכפר האש
גרו בעיקר כשפי אש בודדים אבל גרו שם גם משפחות אש שלמות,
משפחות שבהן לכול המשפחה יש כוחות אש והמשפחה חיה ביחד עם כשפי
אש אחרים בכפר האש. היו בערך 100 משפחות כאלו בכפר האש
והמשפחות האלה ניסו לחפש מקלט שיגן עליהם מהמלחמה הקשה שעומדת
להתחיל.

השעה: 2:30 בלילה. האש שעטפה את כפר האש בערה חזק מתמיד. כולם
היו מוכנים וערוכים למלחמה נגד אלדורן הגדול. צבא של 500 כשפי
אש היה מוכן למלחמה הקשה, אבל הם לא ידעו שלאנשי כפר הקרח יש
צבא חזק וגדול בהרבה מהצבא שלהם. אלדורן ארגן צבא ממש גדול
שבראשו עמדו שלושת האנשים ששלטו בכפר הקרח: אלדורן, ושני
האנשים שהיו איתו ביום הראשון שהיינו במערה. הם היו ממש חזקים
והם ידעו שהם הולכים לנצח במלחמה. אנשי הקרח פשוט היו בלתי
מנוצחים.

השעה: 2:45 בלילה. אנשי הקרח פרצו לכפר האש והמלחמה התחילה.
אלדורן אמר לכל החיילים שלו לתקוף. הם צעקו כישופי קרח חזקים
במיוחד והרגו מלא חיילים. מלחמה ענקית התחילה ואלדורן ניסה
להגיע אל מירנדו ולהרוג אותו. אנשי הקרח הרגו המון חיילי אש,
הם השתמשו בכישופים ממש חזקים ובחמש דקות הרגו 20 חיילים. המצב
בכפר האש היה קשה ומירנדו ניסה רק לברוח מאלדורן כי הוא ידע
שהוא הולך להרוג אותו. הוא ביקש מכמה חיילים שלו שלא יתנו
לאלדורן להגיע אליו. אנשי הקרח המשיכו לתקוף ולהרוג את אנשי
כפר האש. חלק מחיילי הקרח חדרו אל תוך המקלטים של המשפחות בכפר
האש. אלדורן נתן להם פקודה להיכנס לבתים ולהרוג משפחות והם
ביצעו את כל מה שהוא אמר. שלושה חיילים נכנסו לבית אחד, זה היה
בית שבו היו שני ילדים, בן ובת שההורים שלהם נהרגו ועכשיו הם
חיים עם סבא וסבתא שלהם. חיילי הקרח לא ריחמו עליהם ולא היה
אכפת להם בכלל שבבית הזה יש רק ילדים וזקנים. חייל אחד הושיט
יד לזקנה ולחש את הקללה: HIELO GARNDIERO MARESTA, שהיא קללת
קרח חזקה במיוחד והזקנה קפאה ומתה. שני הילדים צעקו ביחד:
"לא!" והתחילו לבכות. הסבא שלהם הסתכל על אשתו המתה בהלם
ובחרדה. הפנים שלו הפכו לממש כועסות והוא אמר: "אתם עוד תשלמו
על זה" ולחש את הקללה: ESTARON PRA... אבל חיילי הקרח היו
חזקים ממנו, אחד מאנשי הקרח צעק את הקללה:STASIELO KANOLIRA
והזקן קפא במקום. הילדים כבר לא ידעו איך להתמודד עם מה שקרה
והם רק בכו וצעקו. הילדה אמרה בצעקות ובבכי: "תפסיקו עם זה!
בבקשה תפסיקו". שניהם המשיכו לבכות ואנשי הקרח רק הסתכלו
וצחקו. רוע טהור היה בלב של אנשי הקרח, לא הייתה להם אפילו
טיפה של טוב לב בתוכם. הם כבר תכננו להרוג גם את הילדים ואחד
מאנשי הקרח לחש את הקללה: GLOROND HIELO הוא כיוון את הקללה
לכיוון הילדה, והאח הגדול שלה, שראה שהם עומדים להרוג את אחותו
הקטנה, דחף אותו אחורה והכישוף פגע בו והרג אותו.
המון דמעות היו בעיני הילדה. היא אפילו לא ידעה איך להתמודד עם
המצב הבלתי אפשרי הזה. כל המשפחה שלה נהרגה: אחיה הגדול,
ההורים שלה, וסבא וסבתא שלה. היא בכתה בכי היסטרי, היא הייתה
במצב ממש קשה. חיילי הקרח צחקו, הם היו מרוצים מאוד ממה שהם
עשו. הם ידעו שהיא יותר תסבול אם הם ישאירו אותה בחיים והם
פשוט עזבו את הבית. היא הסתכלה פתאום אחורה וראתה: סבא שלה עוד
לא מת, הוא נמצא בתוך גוש קרח ענק. היא בחיים עוד לא ביצעה שום
כישוף אש והיא גם לא ידעה איך עושים את זה אבל היא ידעה שיש
עוד סיכוי להציל אותו. הילדה לא ידעה מה לעשות, היא המשיכה
לבכות ולבכות עד שהיא נזכרה בפנים של האנשים האלה שהם הרגו את
המשפחה שלה, היא נזכרה כמה רוע יש להם בתוך הלב והיא נזכרה איך
אח שלה הציל אותה והרג את עצמו בשבילה, היא הביטה בפנים של סבא
שלה בתוך הקרח, הוא ידע שהוא הולך למות וראו את הפחד בפנים
שלו. היא כל כך כעסה על אנשי הקרח, היא הייתה רק בת 7 והיא כבר
ידעה שהיא תנסה כל החיים שלה להתנקם בהם על הדברים הנוראיים
שהם עשו. פתאום אישוני העיניים שלה נעשו אדומים והיא צעקה בכעס
את הלחש: ENRASA KRANOLDO והקרח שהקפיא את סבא שלה נמס. היא
חיבקה את סבא שלה ולא הפסיקה לבכות והוא אמר לה בהתרגשות:
"אנה, את עשית את זה, את הצלת אותי! אני לא מאמין שאת באמת
הצלחת לעשות את זה!" הם התחבקו וממש התרגשו אבל אז חזר העצב
ואנה הקטנה אמרה בבכי: "סבא, כולם מתו! הם הרגו את סבתא ואת
מיכאל!" אחרי שסבא שלה שמע את זה הוא חיבק אותה ואמר בעצב:
"אנה, הכול יהיה בסדר, את תראי, אנחנו נסתדר ואני מבטיח לך
שהחיוך יחזור לפנים שלך" הוא חייך אליה והיא חייכה בעצב. כל כך
הרבה דברים עברו עליה רק בכמה דקות.

השעה: 2:55. המצב של אנשי האש אף פעם לא נראה כל כך גרוע. אנשי
הקרח הרגו כבר יותר מ-50 חיילי אש ועוד המון משפחות שחיו בבתים
ובמקלטים. מירנדו היה במקום מסתור ואלדורן המשיך לחפש אותו.
אנשי האש שמרו עליו והם היו מוכנים להקריב את עצמם כדי שאלדורן
לא יהרוג את מירנדו. אלדורן כאילו ידע איפה המסתור של מירנדו.
הוא הלך ישר לכיוון המסתור. הוא הלך בשבילי אש ענקיים ובסמטאות
קטנות שהאש בהם כמעט לא בוערת. הוא דאג לכבות את האש בכל מקום
שהוא הלך ולהפוך אותם לגבישי קרח מצמררים. תוך דקות הסמטאות
הכי יפות בכפר האש הפכו למקומות מפחידים ומצמררים. אלדורן הלך
בסמטא אחת, חשוכה לגמרי, שלא רואים בה כלום. הוא הלך שם בחושך
מוחלט, מוכן למלחמה מול מירנדו. הוא כבר ידע בדיוק איפה מירנדו
מתחבא ואף אחד לא הבין איך הוא ידע את זה. כמה אנשים מכפר האש
שהשקיפו על אלדורן וראו לאן הוא הולך מיהרו לדווח למירנדו שהוא
מתקרב אליו. למירנדו לא היה לאן לברוח, המקום שבו הוא התחבא
היה סגור ומבודד, אם הוא ילך לכיוון היציאה מהמחבוא הוא ילך
ישר לכיוון של אלדורן. אלדורן הלך בסמטא החשוכה עד שהגיע
לסופה. שם הוא הניח את היד על הקיר ולחש בשקט את הלחש: KANORA
SOSIATY ופתאום הקיר זז. מנהרה גדולה ואפלה הופיעה מאחורי
הקיר. אף אחד לא הבין איך אלדורן יודע בדיוק מה לעשות ולאן
ללכת כדי להגיע למירנדו ואף אחד עדיין לא גילה את זה עד היום.
הוא הלך במנהרה החשוכה שבה היו לפידי אש. הוא הלך הרבה עד שהוא
הגיע לחדר נסתר. הוא נכנס לתור החדר ושם הוא ראה את מירנדו
ושני אנשי האש.
"אז מה, מירנדו? התחלת להתחבא במסתורים כמו עכבר קטן? תראה מה
זה, אפילו ילד בן 15 נלחם נגדי אבל אתה, שליט כפר האש הגדול
מפחד לעמוד מולי". שני האנשים של מירנדו התנפלו על אלדורן
והתחילו ללחוש כישופי אש אבל מירנדו לחש את כישוף הקרח: HIELO
GARNDIERO MARESTA והרג את שניהם ביחד. "אז אני רואה שעכשיו זה
רק אתה ואני", אלדורן אמר וחייך חיוך מרושע.

בינתיים ביער הגדול אני הייתי לגמרי לבד. כל כך כעסתי על רן
ומורן, שמסכימים שניהם שאני מגזים בהתנהגות שלי ושאני מתנהג
כמו מטומטם. הם שניהם תמיד מסכימים על הכול וחושבים אותו דבר.
הם כל כך עצבנו אותי באותו יום. כל הזמן חשבתי כמה אני כועס
עליהם, אבל חשבתי גם הרבה על שיר, חשבתי על הנשיקה שלנו,
הנשיקה הראשונה שלי, רק המחשבה הזאת העלימה לי את כל הכעס
והשי[נאה שהיו בתוכי. כל כך רציתי להיות אתה שוב, אם היה מישהו
שהייתי רוצה להיות אתו ביום האחרון שלי זה אתה והייתי רוצה
להיות אתה כל היום. בפעם הראשונה בחיים שלי הייתי מאוהב.
המשכתי לחשוב על הנשיקה המדהימה הזאת, אבל אז נזכרתי שוב במורן
ורן, בחיות המפחידות שיש ביער ויכולים להתנפל עליי כל רגע
ובעיקר על החיה המפחידה הזאת עם שלוש העיניים והשיער הלבן
הארוך. היא כמעט טרפה אותי שם. ישבתי שם לגמרי לבד והדלקתי
מדורה בכישוף האש. שכבתי על הרצפה בלי לעשות כלום. פתאום שמעתי
צעדים. חשבתי שזה רן, מורן ושיר שבאו אליי אבל אז פתאום ראיתי
דמות ממש מוזרה ומפחידה. זאת הייתה אישה ממש מפחידה וזקנה, היא
הייתה האישה הכי זקנה שראיתי אי פעם בחיים שלי. היה לה אף ענק
ועיניים כחולות, היא הייתה ממש שמנה והיה לה כובע גדול ומפחיד.
היא הביטה לי עמוק בעיניים ואני הבטתי לה בעיניים בפחד, ראיתי
בעיניים שלה בבירור שיש לה כוחות קרח.

השעה: 3:15. המלחמה בעיצומה. המצב של אנשי האש משתפר אבל עדיין
גרוע מאוד. המון אנשים נהרגו: יותר מ100 חיילי אש הרוגים ועוד
מלא משפחות שלמות שנהרגו, אבל חיילי האש הצליחו להרוג כבר המון
אנשי קרח. הם השתמשו בכישופים הכי חזקים שקיימים בכפר האש, גם
הכישופים החזקים במיוחד שאף אחד לא האמין שהוא יכול לעשות, אבל
במלחמה התגלו הכוחות הפנימיים והמיוחדים שלהם והם גילו כוחות
שהם לא האמינו שיש בהם. הם הצליחו להרוג יותר מ-50 אנשי קרח
אבל צבא הקרח היה הרבה יותר גדול מהצבא שלהם. חלק מחיילי האש
התמקדו בלהרחיק חיילי קרח ממשפחות ומילדים קטנים וחלק נלחמו
נגד אנשי הקרח במרכז כפר האש.

בינתיים במחבוא של מירנדו, אלדורן התכונן למלחמה. למירנדו היו
תחושות חזקות מאוד שהוא לא צריך להילחם נגדו ושאין לו סיכוי
לנצח אבל הוא היה חייב להילחם, הוא היה שליט כפר האש והאנשים
שלו נלחמו ומתו כדי להגן על הכפר. הוא ידע שהוא חייב להילחם
ולתת את כל מה שיש לו. "אתה באמת חושב שאני מפחד ממך?" מירנדו
שאל את אלדורן וניסה להראות ביטחון. אלדורן צחק ואמר לו: "אם
אתה לא מפחד אז למה אתה מתחבא ממני בחורים?" ואז מירנדו כבר
כעס ואמר לו: "אני יכול לחסל אותך מתי שאני רק רוצה" וצעק את
קללת האש: ESTARON PRALINDRO ואלדורן לחש מהר את הלחש:
KRALENTA CONISONDRIO והקפיא את האש במקומה. הוא צחק ואמר לו:
"אתה אף פעם לא לומד, הא? אני הרבה יותר מהיר ממך ואני הרבה
יותר חזק ממך". הוא בקושי סיים לדבר ואז רעידת אדמה ענקית
העיפה את שניהם והמון סלעים ואבנים ענקיים עפו עליהם. שניהם
התעלפו ורעידת האדמה המשיכה. לפתע כל המחבוא הסודי התפוצץ
ושניהם נעלמו.

ממש באותו זמן ביער אני ראיתי את המכשפה הזקנה מתקרבת אליי.
ידעתי שהיא רעה רק בגלל שהיא מכפר הקרח. אני ניסיתי לברוח והיא
רק הסתכלה עליי בעיניים המקפיאות שלה ולא אמרה מילה. "ככה
הולכים? אתה ממש לא מנומס. חוץ מזה, האש שהבערת פה ממש מחממת
ומאירה, אתה לא רוצה לבזבז את זה לא?" היא אמרה לי וישבה ליד
המדורה. היא חייכה לי חיוך מוזר ואז כבר ממש הייתי מבולבל.
ידעתי שכל אנשי כפר הקרח הם רעים ושהלב שלהם עשוי מקרח. הם
הורגים משפחות בלי לחשוב ועוד צוחקים, אבל היא הייתה אחרת, היה
בה משהו חם, היא לא הקפיאה את האש של המדורה, היא ישבה ליד
המדורה וחייכה. בהיסוס קל ישבתי לידה והיא אמרה לי: "אני זלדה,
המכשפה זלדה. אני חיה בכפר הקרח. אני יודעת מה אתה חושב על
אנשי כפר הקרח, תאמין לי ילד, גם אני חושבת עליהם בדיוק את
אותו הדבר, אנשי הקרח הם אכזריים. אבל לא כולם, נכון, הרוב
רעים, אבל יש גם אנשים טובים בכפר הקרח ואני מבטיחה לך שאני
אחת מהם. אני רק רוצה לעזור לך, אני יודעת מה קרה לך, אלדורן
סיפר לנו את כל מה שקרה במלחמה הזאת ואני לא מאמינה איזה כוח
עצום יש לך, יש לך כוח נדיר ילד וממש חבל שתמות". "אבל את לא
מפחדת מהאש? את לא שונאת את אנשי האש?" שאלתי אותה. פעם שנאתי
אותם" היא אמרה לי, "אבל אני למדתי להבין שהם בני אדם בדיוק
כמוני וכל השנים רק הסיתו אותי נגדם. אני לא מפחדת מכוח האש,
לדעתי הוא כוח מדהים וחזק. לא יותר חזק מכוח הקרח אבל ממש חזק.
אלדורן סיפר לנו שהוא הטיל עליך כישוף שתמות תוך 24 שעות", היא
אמרה לי והתחלתי להיות מודאג. היא אמרה לי: "יש לי חדשות ממש
טובות בשבילך, אלדורן אמר לך שאף אחד לא יוכל לעזור לך, נכון?"
ואני עניתי בדאגה: "כן", ואז היא אמרה לי בחיוך: "אלדורן ידע
שכל אנשי כפר הקרח שונאים אותך ושאף אחד אפילו לא יחשוב לעזור
לך אבל רק כשפי קרח יכולים לבטל את קללת הקרח SENKARON DIERA,
אלדורן ידע שאף אחד לא יעזור לך כי כשף קרח לא יעז וגם לא ירצה
לעזור לך". פתאום התחלתי לחשוב חיובי ואז זלדה אמרה לי: "כל מה
שאתה צריך לעשות זה להירגע, רק תירגע", היא אמרה בקול שקט
ונגעה לי בפנים עם שני הידיים שלה. היא הסתכלה עליי בעיניים
הכחולות שלה ולחשה בשקט את הלחש: SENKARON DIERANOUN. לא
הרגשתי הרגשה שונה אבל הרגשתי שמח יותר. זלדה אמרה לי: "זהו,
אתה יכול להיות רגוע, אתה לא הולך למות, אתה תהיה בסדר. אני
הולכת עכשיו אבל תבטיח לי שתיזהר, יש המון דברים מסוכנים
ומפחידים ביער הזה, אתה חייב למצוא את החברים שלך ולצאת מכאן
הכי מהר שאפשר". היא קרצה אליי, לחשה את הכישוף: LAVENTA
PRONRION ונעלמה.

אני הלכתי לנסות למצוא את החברים שלי. ידעתי שאני חייב למצוא
אותם כדי לצאת מהיער. לקח לי המון זמן למצוא אותם אבל אז ראיתי
אותם ולא יכולתי להאמין למה שראיתי: כולם היו בתוך גושי קרח
ענקיים וראיתי את שחר עומד ומחייך חיוך מרושע.