כמה עוד אחכה לפרוץ שערייך
כמה תשא רוחי עד אשמע אנקת תפילותייך
מסתגרת, מטשטשת את הדרך אלייך בחול ועפר
מקימה עלייך סורגייך, רוקמת חומותייך למשמר.
תרעבי, כשאנפץ חומותייך רסיסים
תגססי על משכבך כשאתן אות לרוכבי הסוסים.
אנוסה, כלי ושבר, כיונה פצועה תהיי
להירפא, להתיר פצעייך, תבואי אל משכן רוחי,
ואז, אתנוסס אל מולך, אצית במקדשך להבה,
אשרפך, אש בוערת תהיי, כציפור אש אדומה.
מי תרעד תחת קולי, ומי תתלקח כבערה
תטפסי לאיטך אל מגדל אש, יוקדת אש כחמה.
קרני אור יציפוך, הילתן תזהר מעלייך
דמעה שקופה וטיפת יזע ניגרת על פנייך
ובאור הזוהר, המתעמעם אט אט, תשקמי הריסותייך
וכעיר שלמה תהיי, קדושה מחסד נעורייך.
יולי, 2006 |
