ומלחמה בחוץ ובי
כלום לא ברור לגמרי
צעד צעד אל תוך העולם
לשחות באותו הפחד.
יש כאב שמפלח עכשיו
וגם שריקות, ואז דממות,
ואנשים שמפסיקים להיות
פתאום
גם השירה האגבית של ממטרות
נראית לי חצופה,
אין כאן מקום לדברים אגביים
אפילו השמש משקיעה בשקיעות שלה
יש נושאים שבוערים עכשיו
וגם שדות, וגם בתים
ואנשים שמפסיקים להיות
פתאום
אני שואלת את עצמי
איך, לעזאזל, במצב כזה
אני אמורה להתחיל מחדש.
(אני יודעת שזה לא לגמרי "שיר". חזרתי לארץ מטיול בן תשעה
חודשים,
לבית האהוב בצפון, ויום אחר כך התחילה המלחמה הזו...
והיא כואבת בי. זה כל מה שהצלחתי להעלות על הדף בינתיים...) |
