זה רק חלום, אני שב ואומר לעצמי.
פנטזיה רחוקה, רחוקה מעולמי.

מרחבים ירוקים ושדות פורחים,
ציפורים מצייצות, רוח שורקת, אני לראשונה לא שותק.

קינה קשה על חלום טהור, חלום נשרף.
הלהבה הופכת אותו לאפר, המתפזר ברוח.

אני חולם להתרחק מהצללים להיות רחוק מהצללים,
אך הם אורבים בכל פינה, מתפשטים לעבר האור.

מדמיין אביב חמים אך נמצא בכפור החורף.
במקום ריח פריחה, הרחובות מלאים בטינופת שנאה.

מעלה בזכרוני תמונה במסדרון ביתי, רואה ילד מחייך.
מקיץ מן הזיכרון ומביט אל המציאות, הילד המחייך הפך לכתם דם על
הקיר.

לעיתים בריחה נותנת מעין מנוח, אך זמנית היא בלבד.
הולך ושב הולך ושב כמחוג מקולקל של שעון.

רציתי לנשום אך אני נחנק!
רציתי לחיות... אך מרגיש מת בתוכי.

המרחבים כבר לא ירוקים בעוד נבלות נערמות בשדות.
עורב צועק בבואו, הרוח הפכה לסופה אלימה, אני דומם.

זה רק חלום, אני שב ואומר לעצמי.
פנטזיה רחוקה, רחוקה מעולמי.