יושבת בחדר, איתו לבד,
חושבת... עד כמה הוא מיוחד
מסתכלת בעיניו הבוהקות
מסתכלת על פניו הצחוחות
מסתכלת על כולו, ועכשיו רק על ידו,
על שיערו ואפו...
איך אליי הוא דיבר,
איך את שיערי סידר
איך צחקנו וחבקנו
ישבנו שם שעות
בפינת הרחוב המואר
ישבנו שתקנו חבקנו דיברנו לחשנו רעדנו
מסתכלת על האדם שאם היה לי כל האומץ בעולם...
והיה לי התואר... בחיי לא אוכל אליו להתקרב
להגיד מילים מלב אל לב... כי הוא האדם שיותר מכולם!
גרם לי להתאהב... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.