|
זר הקוצים שעיטר את ראשך
ירד
ועטר את ראשי
לא הייתה חציצה
וילדים ברחבה
צעקו:
"זו האישה"
וחברו לנערי דוד
חבורה אחת גדולה
הלכה וקראה:
"עלי קרח"
וידעתי
מה אביא בעת הזו
הן לא נביא אנוכי, לא בת נביא
ידי ריקות
ושפתי יבשות.
אולי את דם לבי השותת
שאריות
המנחה שלא רצה בה האל |
|
|
צ'מעי, כל פעם
שאני יוצאת
צודקת, אז הוא
אומר לי 'סתמי
ת'פה, אז אני
סותמת.
שלי יורקת לבאר
שהיא שותה ממנה. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.