הלילה חשוך
והגשם יורד,
הרוח קשוחה,
אין פרח שורד!
השניים בחוץ.
סתם כך בלי תירוץ.
חוץ מהאהבה,
היא כ"כ חזקה!

ועיניו הבהירות,
האוהבות,
בה הן מביטות!
בין הגשם היא עדיין מבחינה,
יורדת לו גם דמעה!
הוא מסתיר משהו.
היא ידעה!

הוא כ"כ אהב אותה,
לא יכל לה לספר,
רצה שזה יהיה הוא.
הוא ולא אחר.
לא רצה לתת לה לגלות,
רצה רק בשביל אהובתו.
לא למות, רצה לחיות.

אבל גורלו נחרט חזק,
והוא מנשמתו נותק.
גופו נשמט לאדמה.
והיא אחריו,
מעל גופתו בוכה.
ופעם אחרונה עיניו הבהירות
ואוהבות בה הביטו.
וכך, הוא מאהובתו נפרד.

ובגשם היא יושבת,
על מות אהובה כואבת.
ואין מנוס מהצער,
אין מנוס מהדמעות,
וליבה תוהה
האם יהיו עוד אהבות?