אביב וסתיו / עיניים נפקחות |
עוצם את העינים
פוקח אחת אחת
בזהירות רבה רבה
מחמת האור המסמא
הקדוש והטמא
ריח מכה בי - ריח קארי
מראה פרי קוקוס בשל
נוף דקלים ופרות
סארי אודם עז
בצבעי אלף פז.
החום מכה בעצמה
כפות רגלי נצרבות
הגלימה מתנפנפת
ברוח השודפת
בהמולה המטורפת.
שערי השחור פרוע רוח
שערה חלק חלק
פרח לוטוס בו קלוע
חיוכה פראי עדין
למרחק נישא ריחו
לשמים תישא רוחו.
מהלכים בין גדות העוני
יון המצולות של זוהמה
ילדים יחפים רצים
סביבי סביבה
באנחת נדבה.
מקדש אחד נפתח
לאור פסל הזהב
מוקף מנחות וקרבנות.
עגביה לאור נחשפים
מול קטורת ושלל תרפים
ידה אוחזת בידי
אנחתה באנחתי
אנחנו בתחנה אחרת
נהר עב גדותים
בינינו מפגש שפתים.
באמצע היער האפל
מעיין מאיר פנים.
לאחר תאורה רוחנית
טובלים נשמתנו שנית.
נסיכה היא נסיכה
חש את תחושותיה עדיין
נפשי מביטה בכל אדם
בוכה עמו או צוחקת
עמומה או בוהקת
אך בעיקר
שלוה וחובקת.
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|