הוא הולך בשדות של טרשים.
הוא הולך בשדות בהם לא צומחים חיים.
שנים רבות, ימים רבים,
הוא פיזר בשדות זרעים.
עכשיו הוא מתקרב אל ימיו האחרונים.
עכשיו הוא יודע כי אהבה לא מתנים.
כי בלי אהבה, חום ומים,
לא יצמחו זרעים בשניים.
על שלוש הוא מתקרב אל שדות של זרים.
מחפש נחמה בחייהם של אחרים.
אותם טיפח כאילו היו שלו,
והם את ליבם נתנו למשמרת לו.
על ערש דווי  הוא שוכב וקורא, אל אהוביו,
הוא מוריש את כולו לילדיו.
אך את החסר בחייו לתת לא הבה.
במותו הוא קרא בשמה, אהבה.