יושב מולה, ויודע שאותה אתה אוהב.
שוכב לצידה, ומרגיש שאיתה תרצה לחיות.
מדבר איתה בטלפון, ובטוח שהיא עצם מעצמך.
חולם, והיא חלק מחלומך.
איתה תבנה, איתה תיצור, איתה תקים,
לה תספר, מולה תחשוף את סודותיך הכמוסים,
ותחלוק כל פיסה מחייך.

אבל כשאתה לבד, עם עצמך,
משהו מקנן בתוך ליבך, משהו שאומר לך,
זה לא אמיתי, זו אשליה, אחיזת עיניים.
היא אמנם אומרת שהיא שלך, שהיא מאוהבת בך עד כלות,
אבל השד השחור הזה, חוזר ומתפרץ, גואה ומחלחל.

היזהר,
היא לא בשבילך, היא בכלל לא אותה אישה
שהכרת בהתחלה.
שים לב,
היא אלופת השינויים, בשניה אחת משנה כיוונים.
לא עקבית, מלאה בהסטוריה של בעלים נטושים,
מניפולציות ושקרים, עטוית מסכות ומעמידה פנים.

ושוב ניצב מולה בתחושה שהיא
לא הטיפוס שלך,
אבל נסחף כמו עיוור,
כי בלילה סגרירי אחד נאמר איזה משפט
שגרם לך לחשוב
שפגשת באותה האחת,
שהיא התגשמות חלומותיך.

נאיבי, טיפש שכמותך.