ניצנים
ריחם  קשה מעט אך לא זעזעו עוד אף אחד
מודה, חשבתי שהייתי היחידה
מי ירצה לשמוע תלונות ותלונות של ילדה צעירה

וחשבתי שככל שאקדים
אהיה הצעירה עם הכאב הגדול ביותר
כן, מטבעי אני שוברת שיאים
התאמצתי נורא ללחוץ
על בלוטת הרגש, הטעם, ורחמים העצמיים
אין זה עוזר.
החרוזים לא מוצלחים.

בוסר
ולאחר המוות קרא
לכולם זה היה כבד מנשוא
ואני נמחצתי בהנאה תחת משקלו
וכמו כל דבר שהיטב מכירים
לעזאזל! אני והמוות עכשיו חברים

היאוש נעשה קטן עליי
אני צוחקת לו בפנים
הפתטיות מהי? הרי כולנו אומללים

כל פיוטיות של כל קוץ הנכנס ברגלי -
כותבת שיר וזועקת למה אני? למה אני?

וכשמאסתי גם אני בייסורי נפשי החלטתי לכתוב שירת תלונה על
שירתי
שטפתי ידי ממסמרים ושבבי עץ
והתחלתי פשוט...
להתלוצץ!

(הייתי רוצה שתשמעו צחוק גדול עכשיו)