יסודות מעורערים, כרעי תרנגולות
סדקים, עמודים קרועים.
צווחות ומהומות,
שומו ארץ רקיעים.
ואחריהם... דממה...
קריסת מערכות... מהלומה.
עצמי מוקף חומות
זהותי מנהלת את עצמי מתוך המהומה.
בתוך השקט שאחרי הסערה
יושבת עם עצמי במחשבה,
פותרת לי מיני השערה
אוספת את עצמי מתוך כפיית שלווה...
אט אני נוגעת בעצמי
בעצמי שלא שלי,
את שזרעתי בתת הכרתי
את אשר אמצתי לעצמי
אני אינני אני!!!
מתוך קריסת מערכות
אסופה עם כל שבריי,
נורה מהבהבת חלושות
נדלקה לפתע עד סינוור עיניי
עיניי נעצמות מתוך פכחות
לבי פותח שעריו,
עת רצון הביעה נוכחות
ונפרצו כל מנעוליו. |
